כשאנו עושים בחירות בחיינו, עד כמה הבחירות שלנו הן נקיות מרישומים של חוויות העבר, נובעות מהאינטואיציה שלנו שמאותתת לנו שזו בחירה שמסונכרנת עם האמת שלנו, ועד כמה אנו משלים את עצמנו שזו בחירה מודעת ונכונה כשבעצם איננו מודעים לדברים הסמויים שמנהלים אותנו מתחת לפני השטח?
איך מרגיש יעקב על ערש מותו כשאמור להעביר את ברכתו ל״בן הממשיך״? האם יבחר בדרך הקלה של בחירה על פי המקובל או שייתן ללב לבחור?
מה מנהל את הבחירות שלנו?
בהשראת פרשת השבוע "ויחי"
הקדמה:
יעקב, מה חשבת לעצמך, שאחרי שנאבקת עם דמות הצל שלך במעבר היבוק, אחרי שהפכת את פניך לאחור (יקוב-יבוק) והתעמתת עם הצד האפל של נשמתך ואף יכולת לו- אז "ניצחת" ואתה יכול לשבת על זרי הדפנה?
חשבת שאחרי שהצלחת לגעת ישר ב"אמת" שלך והרגשת שלם אז תוכל מעתה לשבת בשלווה ולצפות בשלווה שהברכה של אלוהים תתקיים ותתגשם?
אין דברים כאלה!
הלא בדיוק בגלל זה קיבלת תזכורת לעולמי עד בגיד הנשה ברגל שלך, גיד השיכחה, כדי שהכאב הזה יהווה תזכורת תמידית שצריך להמשיך ללכת!
לא לברוח , לא ליישב בשלווה, אלא להמשיך במסע פנימה!
זהו פרוייקט לחיים שלמים!
מי שחושב לעצמו "ליישב בשלווה"-נכנס לסטגנציה! נתקע. ועל מנת לעורר אותו מושתים עליו אסונות..
אם רוצים באמת לגעת באמת הפנימית, לחשוף את הניצוץ האלוהי המפעם בכל אחד ואחת מאתנו ולפעול מתוכו, להיות ישר-אל (ישראל)-העבודה לא נגמרת. זה אף פעם לא "זבנג וגמרנו". זה מסע של כל החיים!
ועכשיו, על ערש מותו יעקב, נדרש שוב להתמודדות שנוגעת בפצעי ילדותו. בצד האפל של חייו. משהו שם עוד לא נפתר, לא נוקה, והוא נדרש לעוד סיבוב, נדרש לקלף עוד שכבה מצד ה"צל":
במי יבחר כמושא הברכה מבין ילדיו של יוסף? במנשה או באפרים ? בבכור או בצעיר?
הבחירה הזו מחזירה אותו אחור לאותו מקום ממנו יצא למסעו, להונאה שהונה את אביך העיוור והזקן, לבגידה שבגד באחיו כשהתכסה מאחורי בגדיו ולקח את הברכה שהייתה מיועדת לו..
כיצד יבחר?
מה יכוון את הבחירה שלו?
תורשומון לפרשת "ויחי":
אני יעקב.
אמנם אני זקן על ערש מותי ועיני כהו, אפילו את יוסף לא זיהיתי להרף עין, אבל התחושה הפנימית שלי בהירה וברורה. אני יודע שמותי קרב ואני נושא עמי בליבי את צער התרמית ההיא שרימיתי את אבי ואת אחי, את כאב התרמית שרומיתי בערב כלולותיי משהוחלפה הצעירה(רחל) בבכורה (לאה), את כאב הגעגועים לרחל שלי שלא זכתה לראות את נכדיה מיוסף בנה בכורה, את כאב האשמה הרובץ עלי על שהשתתי בלא יודעין קללת מוות של ראשה ועל שהותרתי אותה קבורה על אם הדרך, בדרך אפרתה…
ואני בוחר באפרים, הצעיר, לא רק בגלל שמנשה קרוי על שם השכחה "כי נשני אלוהי את עלי ואת בית אבי" ולא רק מפני ששמו של אפרים מסמל פריון "כי הפרני אלוהי בארץ עניי", אלא בגלל שמצלול שמו (אפרים) מזכיר לי היכן נמצאת רחל (בדרך אפרתה), רחל שלא אזכה להיקבר לצידה.. וכשאני בוחר בצעיר –אני מעביר לרחל שלי מסר: לא שחכתי אותך! אני תמיד ביכרתי את הצעירה!
והפעם אני עושה את מה שאבי לא העז לעשות:
אני מוסר את הברכה לצעיר בגלוי, אני שובר את המוסכמות ואני עושה זאת ללא רמייה!
אני נאמן לאמת שלי , ל"הדרכה" שלי, ומביא תיקון בכל הכיוונים!
#פרשתהשבוע_בהיהט_פסיכורוחני