במטבח של קימל בגלבוע

כששואלים אותי מה הזיכרון הראשון שלי מהמטבח אין לי תשובה. אין תשובה מכיוון שמטבח לא היה החדר האהוב עלי בבית, היו בבית עוד חדרים ובהם העברתי את השעות שלי. המכה ניחתה עלי כשעברתי לגור עם שי. היה בית שהיו בו חדר שינה סלון ומטבח. מטבח. מה לי ולמטבח הזה ?? בשביל מה צריך מטבח אם אפשר להכין מנה חמה ולאכול או איזה טייק אווי או סתם לחיות על כריכים. לחיות על כריכים זו דיאטת פחמימות אהובה וחביבה – חיים מהפחמימות.

מה בכל זאת ידעתי להכין ? ביצים. הייתי אלופת החביתות, הביצים הקשות שגם הן בושלו עד מוות וביצי העין רק כשהצלחתי לשבור את הביצה בלי לדחוף אצבעות לחלמון ולפרק אותו. המגורים יחד עם שי היו הקטליזטור שלי ללמוד לבשל וגם זה לא בא בקלות, שהרי לעולם לא יהיו בבית כל התבלינים המוזכרים במתכונים בספרי הבישול והיו בבית ספרי בישול (טרום עידן האינטרנט). אז מה עושים ? ניסוי וטעיה. ניסוי וטעיה כי מטעויות לומדים. כן, בהחלט למדתי. אוהו כמה למדתי. זו למידה אינסופית ולא מותנית בזמן. אני נמצאת בעולם טרום עידן האינטרנט ואם היו מספרים לי אז לפני 22 שנים שבבוא היום יהיה לי בלוג פעיל ובין התכנים יהייה ניתן למצוא מתכונים שנרקחו מהפרודוקטים שנמצאים בבית הייתי מביטה בבוז גדול באותם אנשים.

חלפו השנים וזה קרה – יש לי בלוג בסלונה וחלקו מוקדש לאוכל.
אני.
אוהבת.
אוכל.

בקבוצת בלוגרי האוכל של סלונה עלה רעיון בו כל בלוגר ינסה להתחבר לשף ולבשל איתו במטבח של המסעדה/מלון/קייטרינג או כל מקום נבחר אחר. אני לא מיהרתי להצטרף למייזם מכמה סיבות והסיבה העיקרית היא שלא האמנתי שאצליח לבשל (פיזית או לא) עם השף היחיד שאני רוצה – שאול בן אדרת. כאחת המכלה את זמנה ברשת ומול המסך הקטן כשערוץ האוכל הוא הערוץ הנבחר שאול בן אדרת האיש שתמיד מדבר בנעימים, נינוח, מחייך וצוחק, עם המגבת הוורודה שהיא סמל ההיכר שלו. זה שבשיא טימטומי לא ידעתי שיש לו שתי מסעדות בתל אביב והייתי בטוחה שרק קימל בגלבוע היא שלו. כן, אותו שף חביב שנעים לצפות בוא ולשמוע את ההסברים שלו. אותו אחד שאני לא מפספסת ולו תוכנת אחת שהוא משתתף בה. הוא השף הנבחר שלי.

בזכות אלוהיי הפייסבוק הגעתי ליח"צ של השף, היא חיברה בינינו והשף מיד הסכים. מעולה. הודעתי שנגיע למסעדה אבל בגלל הנכות שי יבשל ופז תצלם. הגענו לקימל בגלבוע. שאול הגיע. ניגש, פיטפוטי הכירות ואז זה נפל עלי- " עם איזו יד את יכולה לעבוד ?" שאל. במבט מופתע עניתי "זאת "

"מעולה ! " פסק הסתובב ואילתר מטבחון בתוך המסעדה. חיבר ארבעה שולחנות, עטף אותם, סידר אותם, שלח את הבן שלו להביא שתי גזיות ומחבת גדולה. כל זה קרה לפני שהספקתי להבין שאני זו שאבשל איתו כי הוא לא מוותר על אנשים והוא לא נותן לאף אחד להרגיש שונה. כל זה בגלל ובעיקר שהוא אדם הומאני ואוהב. לא טעיתי בבחירה. כך הוא מצטייר במסך הקטן ומה שאני ראיתי זה הרבה מעבר למה שאחרים רואים.