במבחן המעבר הזה חייבים להצליח

בחורה עם מחשב נייד

מיליוני אזרחים בישראל קמים מדי בוקר, הולכים לעבודה או ללימודים, וחוזרים לבתיהם בבטחה בסוף היום. האם הם עצרו לרגע לחשוב מיהם האנשים בזכותם הוענקה להם תחושת הביטחון שאפשרה לכל זה לקרות?

שמי דגנית חפץ, אני גרה בישוב אמציה בחבל לכיש, נשואה באושר, אמא לשני ילדים בני שלוש ושש, ועובדת ברשות המעברים של משרד הביטחון כמנהלת מעבר חוצה שומרון.

אל הרשות הגעתי עם הקמתה בשנת 2004 (אז היא עוד נקראה מנהלת המעברים), לאחר שנים של עבודה ברשות שדות התעופה. התחלתי ברשות כמנהלת ההדרכה והטכנולוגיות, ואחרי 12 שנה בתפקיד החלטתי לעשות שינוי ולעבור לתפקיד שטח – מנהלת המעבר הסמוך לאורנית – משרה אותה אני ממלאת בגאווה גדולה מזה חצי שנה.

רשות המעברים אחראית על כל התנועה בשערי הכניסה היבשתיים בין שטחי אזור יהודה ושומרון ועזה – לישראל וממנה. אנו מאפשרים מעבר של הולכי רגל פלסטיניים שנכנסים לישראל בין היתר למטרות עסקים ותעסוקה, טיפולים רפואיים והומניטריים, וכן למטען מסחרי הנכנס משטחי הרשות או מאזורי התעשייה השונים כמו אלו הממוקמים באריאל, ברקן ועמנואל. בסך הכל הרשות אחראית על כ-16 מעברים בהם עוברים מדי יום כ-70 אלף הולכי רגל ומאות משאיות.

picmid

כמנהלת מעבר חוצה שומרון אני אחראית על כ-80 עובדים בתפקידי אבטחה, אחזקה ומנהלה. להבדיל ממעברים אחרים, אנו נמצאים על כביש 5 שבו ישנה תנועה ערה לאורך כל שעות היממה, שבעה ימים בשבוע, כולל יום כיפור. הדבר מצריך מאיתנו יעילות תפעולית, איכות בשירות וגמישות על מנת לאפשר את המשך מרקם החיים השוטף לאוכלוסייה המשתמשת במעבר – למשל לרכבי התעשייה שצריכים להגיע בזמן ולספק סחורות ולכל העובדים שיוצאים למקומות עבודתם וחוזרים מהם.

האתגר הגדול של כל עובדי הרשות הוא למנוע מעבר של אמצעי וגורמי טרור אל תוך גבולות ישראל, מבלי לפגוע במשתמשי המעברים. כדי שהמשפחה שלי ושלכם תרגיש בטוחה, עובדי המעברים צריכים שיתאפשר להם לבצע את מלאכתם בצורה מקצועית, ממלכתית ומכבדת, וזאת בזמן שהם נמצאים לא פעם תחת איומים שונים כדוגמת ניסיונות פיגוע באמצעות סכינים, מטעני חבלה ואמצעי לחימה נוספים. חישבו למשל על הסיכון שנוטלים העובדים במעברים על גבול רצועת עזה, שגם במהלך המבצעים והמלחמות המשיכו תחת אש להפעילם בהתאם למדיניות הממשלה, בכדי לאפשר מעבר של טיפול וסיוע הומניטרי.

התפקיד שלנו הוא מבצעי לחלוטין, ולצד האיומים הפיזיים הוא כולל לעתים קרובות שעות נוספות, עבודה בשבתות ובחגים, וכוננות מתמדת. לא יהיה זה אירוע נדיר אם באמצע ארוחת הערב המשפחתית אקבל טלפון בהול שיספר לי כי נמצא אמצעי לחימה במעבר אותו אני מנהלת, ואצטרך לעזוב את הכל ולהתייצב במקום באופן מיידי.

ולמרות כל אלה, כיום אנו מועסקים תחת הסכם שכר כללי אשר לא מביא בחשבון את מרכיבי התפקיד הייחודיים לנו, ואת אלמנט הסיכון הרב שאנו נושאים על גבנו. מזה שנה וחצי אנו, עובדי רשות המעברים, מנהלים מו"מ על הכללתנו בהסכם הקיבוצי שקיים לעובדי המשרד הביטחון. לאחרונה עלה המו"מ על שרטון, כאשר נציגי המדינה נסוגו באופן חד-צדדי מכל הסיכומים שהושגו בין הצדדים. לאור זאת החלטנו לנקוט בצעדים ארגוניים, אשר תחילה כללו את סגירת המעברים בכל יהודה ושומרון למעבר סחורות, ובהמשך גם את המעברים ארז וכרם שלום ברצועת עזה. בליווי ההסתדרות הוחלט שהם יוחרפו בימים הקרובים אם המשבר לא ייפתר, וביום ראשון הם יכללו גם את מעברי הולכי הרגל.

דרישותינו אינן מוגזמות ואינן מופרכות. עד עתה גילינו איפוק ואחריות. אנו בסך הכל מבקשים לעבוד בתנאי העסקה אשר יכבדו אותנו ואת התפקיד הקריטי שלנו, וזאת בכדי שנוכל להמשיך ולספק ביטחון ואת קיומו של מרקם חיים תקין משני צדי הגבול.

דגנית חפץ, מנהלת מעבר חוצה שומרון ועובדת ברשות המעברים

end