לטובת מי שלא בעניינים ומי שרוצה לרענן את זכרונו להלן הפרקים הקודמים: קמפיין השכן המעצבן
מי שעקב בעבר אחרי הקמפיין של השכן המעצבן: חזרתי עם פרק נוסף. נכנסתי לתרדמה. אי אפשר להאשים אותי. המאבק מתיש וסיזיפי. שכנים מעצבנים יכולים להיות יצורים מאוד עקשנים. הקמפיין שידע עליות ומורדות נכנס להקפאה עמוקה. אני, הקמפיינרית – התעייפתי. אני שמה אטמי אוזניים כשהשכן מגביר לפול ווליום את המוסיקה, ולעיתים, כשמגיעים מים עד נפש, אני מזמינה ניידת משטרה, זה עוזר נקודתית לאותו לילה. לא מונע מהמוסיקה לחזור בשעות משונות בלילות שלאחר מכן.
מאחר שמהנדס העיר התעלם מפנייתי לגבי הכפילות בכתובות, ועדיין מגיע לשכן דואר יקר ערך שאינו מגיע אלי, ומאחר והגרוטאה של השכן כבר ניצבת ברחוב או טו טו שנתיים ימים, והפקחים נותרו מולה חסרי אונים – עשיתי מה שסבא שלי לימד אותי בילדותי:
Always talk to the manager
מי המנהל, אם לא ראש עיריית רעננה: נחום חופרי.
פניתי לעירייה כאזרחית מהשורה, לא כבלוגרית ולא כעיתונאית ובטח לא כמי שצולמה לערוץ 2 לתכנית על סכסוכי שכנים (טרם שודר – עוד בדיונים שם איך ומה ישודר א.א) וראה זה פלא: בעיריית רעננה יש נוהל דמוקרטי ונדיר – ראש העיר פוגש כל אזרח המבקש לראותו. מעולם לא שמעתי על כזה דבר. נכון שיש להמתין, כי האיש עסוק. אבל הוא מוצא זמן ביומנו לכו-לם. גם לאזרחית אגמי.
בינתיים, מאחר שעבר זמן, נוספה עוד גרוטאה לרחוב הקטן והאומלל שלנו. וולוו ירוקה ארוכה. סטיישן ישנה. היא כבר ברחוב כמה חודשים. גם אותה סימנו פקחי העירייה בסימן כחול וגם אותה הזיזו אלמונים, בעלי האוטו, לכדי סנטימטר ושוב הפקחים צבעו, ושוב הזיזו, עד שהתייאשו הפקחים ולא שבו. שכן מתוחכם ומרדני הוציא לוולוו את האוויר מהגלגל (נשבעת שזה לא אני) כדי שלא יוכלו לחזור בקלות כזו גדולה על הטריק של הזזה של כמה סנטימטרים. הוולו שם שבועות על גבי שבועות. כאבן שאין לה הופכין. לדעתי, גם הוולוו שייך לשכן המעצבן. אני חוששת שהשתבשה עליו דעתו. אולי מהמוסיקה הרועשת שחדרה לו למוח, והוא אולי החל לאסוף את הגרוטאות האלה כתחביב.
בכל אופן, קבעו לי פגישה עם ראש העיר. לאחר מכן, התקשרו ואמרו שהדוברת תהיה נוכחת. הם כנראה עשו תחקיר וידעו על הבלוגים שלי…
התייצבתי בלשכה במועד שנקבע. לא רק דוברת היתה שם, אלא גם האחראית עליה שאחראית על כל תחום ההסברה והדוברות בעיריית רעננה. במשך הדיון הצטרפה גם האחראית על תלונות הציבור.הייתי שם אני, האזרחית הקטנה א' מול סוללה עירונית של ראש עיר, דוברת, אחראית על יחסי ציבור ואחראית על תלונות הציבור. לא כוחות תודו.
אבל הם היו מאוד נחמדים ומכילים, ותומכים ומעודדים והסכימו איתי פה אחד שזה לא לעניין, שלי ולשכן המעצבן יש אותה כתובת לבית. הם גם גילו את אזני שלעיריה יש פטנט חדש אל מול בעלי הגרוטאות, עדיין לא חושפים אותו אבל בקרוב. ממש או טו טו יגררו את כלי הרכב הללו באופן חוקי ומסודר.
ראש העיר אף הביט בעניין בתצלום אוויר של העיר וברחוב שלי במיוחד. זאת, בעודי שוטחת את צרותי והוא הבטיח שיעבור שם ויציץ. האמת שהייתי די נרגשת מכל היחס החביב והמזדהה הזה ומראש העיר. הוא לא היה גבה לב ולא עתיר אגו אלא סתם איש נחמד. מרוב התרגשות, במקום לצאת דרך הדלת כמעט נכנסתי לארון של ראש העיר. שם, תלויות החליפות והעניבות שלו שהוא כמעט לא לובש, כי הוא איש די עממי.
מאז עברו למעלה משבועיים, הנושא בטיפול וגם קיבלתי טלפון שהכל מתקדם מהאחראית על תלונות הציבור.
אופטימיות זהירה.
