הלילה כבר ירד על העיר הסואנת.
החמה מזמן פרשה למיטתה.
הכוכבים החלו להתעורר משנתם.
מתחילים לפרוש עצמם על השמיכה השחורה ,האין סופית.
הירח מביט בהם בשעה שפוצחים בריקודם הקבוע.
שערה החלק נח בשלווה על כריתה הלבנה.
אך מוחה אינו רגוע.
הגיע הזמן למחשבות.
הזמן שבו הן לוקחות שליטה , בלי רשות ובלי בושה.
מחשבות על מה?
על הפחד שתוקף אותה מדי פעם כאשר מתחילה לחשוב על המחר.
על האשמה שהיא מרגישה על המעשים שעשתה בעבר.
ועל הרגשת השעמום הקבועה, הריקנות שאינה מרפה.