..
בלחש/ דורית זילברמן
פרוזה
315 ע'
ידיעות ספרים
..
"בחורף 1934 הפכה בלה למכשפה. באותו ערב מר ונמהר, שבו הגיעו קציני הצבא הצ'כוסלובקי לבשר לה על מות אחיה"" (ע' 9) – כך מתחיל הספר המרתק הזה, שמרגע שהתחלתי לקרוא בו רציתי לסיים כל עניין אחר כדי לשוב אליו ולקרוא בו.
לאחר שחלתה האם, שרה פרידה, ולא יכלה עוד לשיר בפונדק ובכך לסייע בעליית הכנסות המשפחה, לקחה ביתה בלה את חמש שמלותיה של האם ששימשו אותה להופעותיה. לבשה אותן והתיישבה מול האורחים והציעה לנחש את מזלם ולברך אותם. כך הפכה בלה למנחשת, למכשפה, לצדיקה..
אני אוהבת ספרים על נשים. על נשים חזקות וטרודות מאוד שברגעים משותפים עם נשים אחרות – חברות ובנות משפחה, מתגלות הדמעות שמבעד לחיוך, הזעקה האישית והכאב שמבעד לכעס הקולני, הביקורת והציניות על מצבן, הנפילות – והתשלום על ההשקעה והשתיקה. ואני אוהבת סיפורים על מכשפות. אמיתיות.
..
על רקע עליית היטלר לשלטון בגרמניה והתחזקות הנאצים נפרש סיפורה של משפחת גרינצווייג, משפחה יהודית בעלת פונדק ובר תוסס בעיירה בצ'כוסלובקיה. האישה מבדרת את האורחים בשיריה על מנת לגרום להם לשתות עוד ועוד, הבנות מסייעות בניקיון ובהגשה והבעל-האב משגיח בקשיחות על האורחים – גברים, כמובן – שלא יעזו להטריד את נשות ביתו. לא במלים, לא בנגיעה.
דורית זילברמן מספרת סיפור על שושלת נשית של מכשפת ולוחשות. כאלה שניבאו וראו דברים, שפרנסו בעזרת לחשיהן וסגולותיהן את המשפחה. ("כן, אשכנזית ומנשקת קמיעות" – עמוס עוז בדברים שכתב על הספר)
שרה פרידה האם הגדולה ששרה בבר והגדילה את רווחי המשפחה.
הבת בלה שהפכה ברגע קשה אחד למכשפה והעניקה ברכות, לחשים וסגולות למבקשים, שקיבלה בחלום לחש מיוחד.
שושנה שהגיעה לתל אביב, לכיכר רבין והתפרנסה מלחשים וסגולות וגם השתמשה בהן לעצמה: "ליתר ביטחון ונגד עין הרע ולפי הקבלה ונגד הזעם של שושנה השכנה אמרתי את המילים: "בהיר יוכל לשלוט בעוצמת השרביט" קראתי פרק בתהילים ואכלתי קורקבן" (ע' 85)
והתינוקת בלה שחשה בכאבם של זרים, שניחנה בסגולת החמלה, שחשה בעוצמה כאבי זרים.
בין הסיפורים האישיים מסופרת ההיסטוריה האשכנזית של העם היהודי.
ההסתה הנאצית נגד יהודים החלה והחמירה, אך לא כל היהודים האמינו שזה אמיתי, שזה יפגע בהם, שזה יגיע אליהם: "הלא כל מה שהיטלר רוצה זה להרגיע את הרעבים עם שעיר לעזאזל. זה יעבור כמו תמיד. וחוץ מזה אנחנו בצ'כוסלובקיה ואנחנו רחוקים ממנו. עד הנה הוא לא יגיע" (ע' 120)
והסוף הרי ידוע..
לספר מבנה מיוחד – הוא מחולק על פי סיפורן של הדמויות העיקריות בסיפור. על חייהן ומעשיהן ועל התנהלותן:
אלו שנשארו בצ'כוסלובקיה, אלו שהיגרו לאמריקה וניסו להשתלב ולהצליח שם ואלו שעלו לארץ.
"להיטמע בסביבה זה סוג של בגידה בעצמך(כמו להסתיר את היהדות שלך), אבל גם טכניקה להגן על האפשרויות שלך.." (ע' 207)
על קשיי הסתגלות ועליבות, על עזרה הדדית ועל חמלה, על כשפים שמצילים ועל נשים שקורסות.
ארבע דורות של נשים לוחשות שהאחרונה, הקטנה בהן, ניחנה בסגולה מיוחדת של חמלה וחסד.
כתוב מאוד יפה, תוך קריאה ממש ראיתי את הדמויות מול עיני, התחברתי אליהן, דאגתי להן והתגעגעתי.
מומלץ מאוד!
..
ומשהו לקחת בינתיים:
"אדם עשוי גם מהחפצים שלו ולא רק מהמילים שלו" (ע' 76)
הסתייגות:
העטיפה ממש לא מייצגת את הספר, רק את הסטיגמה..
..
על המחברת:
זהו ספרה העשרים של דורית זילברמן, כלת פרס ראש הממשלה, סגנית ראש אגודת הסופרים העבריים, עורכת לשעבר של כתב העת "מאזניים" ועורכת דין לענייני משפחה. ספריה תורגמו לאנגלית, לאיטלקית, לספרדית, להינדי, לגרמנית ולצרפתית, ובקרוב יתורגמו אף לרומנית ולסרבית.
..
