בכל פעם מחדש מתרסקת

בחורה עם מחשב נייד

devestatedאת יוצאת לדייטים, מנסה, לרוב לא מתחברת, נותנת צ'אנס ובסופו של דבר מוותרת. את חיה במעין שממון רגשי, לפעמים כבר לא מזיז לך שאין לך קשר מרוב שאינך חשה דבר. ואז, כאילו משום מקום, מגיע לפתע מישהו שמעורר בך משהו וכל מה שהדחקת מתעורר. את מביטה בו ויודעת שתוכלי להימשך אליו, השיחה ביניכם מעניינת, זורמת. הוא אינטליגנט, מכבד, ולרגע את מרגישה הקלה ועמה תקווה מתוקה שאולי הפעם זה סוף-סוף יגמר אחרת… אך לאחר יומיים, שבוע או חודש הוא מודיע לך שאינו מעוניין ובמקרה הגרוע פשוט נעלם. נכון, כמעט שלא הכרת אותו ורציונלית אין לך סיבה אמיתית להרגיש כל-כך הרבה כאב, אבל באותו הרגע הכאב אינו רציונלי, שכן תחושת ההחמצה מתווספת לכה רבות שהיו לפניה עד שאינך מסוגלת לשאת זאת עוד, ואת מרגישה כאילו את מתפרקת, כאילו אינך שווה דבר. אז מה אם יש לך הישגים ומעלות? בשורה התחתונה את סתם בחורה שאף גבר ראוי לעולם לא יבחר בה. וזה צורב. והפחד האיום שלעולם זה לא ישתנה מכווץ את כל כולך.

עם הזמן את הופכת מיואשת ומרירה, סוגרת את לבך בפני אפשרות לאהבה חדשה, ומקרינה אנרגיה שבמקום לקרב מרחיקה. אבל למרות זאת אינך רוצה לוותר, אינך רוצה לחיות את חייך בבדידות, בשיפוטיות ובקנאה. אז מה לעזאזאל את יכולה לעשות כדי לשנות את התמונה?

קודם כול אהבי את עצמך בכל מחיר

ברגעים שבהם את שוב חווה דחייה את שופטת את עצמך, כועסת על עצמך ואולי אפילו שונאת את עצמך. את מנתחת את התנהגותך ומזהה את נקודות החולשה; אולי היית ישירה מדי, חשפת מהר מדי את רגשותייך, פחות מדי התעניינת בו (אולי רצית אך מרוב התרגשות פתאום נעלמו לך המילים), ואולי מהר מדי נתת רשות למגע. את נזכרת בדבריה של איזו יועצת או בהנחיות שקראת באיזה ספר, ומתחילה לכסח את עצמך על שלא עמדת בכללי הטקס.

וכשעולה השיפוט נעלמת כל הערכה שיש לך כלפי עצמך, אותן טעויות (שאולי הן באמת טעויות ואולי לא) נראות כסוף העולם, ואת לגמרי לגמרי שוכחת לאהוב את עצמך. את שוב נופלת לתחושה המוכרת שמשהו בך פגום ושכנראה אינך ראויה לאהבה, למרות שהדבר שלו את הכי זקוקה זה לסלוח לעצמך ולהיות זאת שבכל מחיר תגיד שאת ראויה לאהבה, למרות הטעויות, למרות החולשה. ראויה! איני מציעה שתאמרי שאין דבר שעליך לשנות, אך ישנם דברים בסיסיים באופייך שאולי אינם כפי שהיית רוצה – אולי את נחושה, נועזת ולפעמים קצת בוטה, והיית רוצה להיות הבחורה החייכנית והמתוקה. אבל את לא. ולמרות זאת, יש בך משהו עמוק, מיוחד ונפלא, שעבור האדם הנכון יהיה בלתי ניתן להחלפה.

ומה אם הוא לא הצליח לראות מי אני?

לפעמים את חשה שלא היית במיטבך ואת יודעת שהבחור שפסל אותך לא הצליח לראות מי את באמת – נראה לו שאת עצובה, ביקורתית או חסרת ביטחון – ואת יודעת שזה לא נכון. את מתלבטת האם לבקש ממנו צ'אנס נוסף… ובכן, אם תנסי לפחות תדעי שלא החמצת הזדמנות ראויה. מצד שני עצם המעמד שם אותך במבחן, ומבחן מעצם טבעו מציב אותך בעמדת חולשה. אז גם אם החלטת שכן אל תעשי זאת מיד, חכי יום או יומיים עד שתהיי בטוחה. וכשזה נעשה, שימי לב שאינך מתאמצת מדי, לעתים החיבור אינו נכון והאדם שמולך פשוט אינו מסוגל לראות מי את באמת.

היקום מדויק אז בעצם אין לי מה להיות עצובה, נכון?

כדי להרגיש טוב יותר קרוב לוודאי שתאמרי לעצמך שהכול לטובה והיקום מדויק, שבעצם הוא לא מתאים לך ושכנראה אינו המיועד. אך למרות שזה נכון, אל תצפי שזה יפיג את הכאב מיד. אכזבה היא רגש טבעי שזקוק לביטוי. עם זאת, לתת ביטוי לרגש זה לא לעשות דרמה! אין צורך לרוץ לכל העולם בדמעות או לשבת בבית שלושה ימים ולבכות. שבי בשקט עם עצמך, הכירי באכזבתך וחכי עד שנשימתך תשוב לסדרה. לאחר מכן, אם עדיין יש צורך, שתפי במתינות אדם אחד או שניים. ספרי על רגשותייך ועל מה שהיה. אל תדרשי מהם ש'ירימו' אותך או שיבטיחו לך הבטחות על עתיד ורוד שמן הסתם אין ביכולתם לצפות.

הרימי את עצמך והמשיכי הלאה

לאחר שנתת מקום לכאב (קחי את כל הזמן לו את זקוקה, גם אם לדעת חברתך הוא יתר על המידה), מצאי דרכים להרים את עצמך. אם את יושבת, בוכה, מקוננת על מה שהיה, מכריזה שאין טעם שתנסי עוד, מסתובבת עם פרצוף חמוץ ומתנהגת לאחרים בצורה לא נעימה (מותר לך, כי הרי את הכי מסכנה…), אל תצפי שהיקום יפעל לטובתך. ואם את מתקשה להוציא את עצמך מביצת הייאוש היעזרי בבעל מקצוע, בסדנה או בפעילות אהובה עד שתחושי שוב חיובית ושמחה.

בהצלחה!

שרון שחף היא מאמנת אישית, מומחית לאימון רגשי. http://www.shahafcoaching.com/

Image courtesy of marin at FreeDigitalPhotos.net

שרון שחף
מאמנת בשיטת האימון הרגשי, שיטה ייחודית פרי פיתוחי, המאפשרת שחרור מלא ממטעני עבר ודפוסים מעכבים בתוך חודשים ספורים בלבד. פרטים נוספים ועוד המון כתבות ומתנות באתר: http://www.shahafcoaching.com/