בית קברות, או הרס משני

בחורה עם מחשב נייד

בפטיון ויל, שכונה אמידה בפורט א-פרינס היה עד לפני שלושה שבועות בית קברות.

בתי הקברות בהאיטי מזכירים את בית שערים העתיק או את בית גוברין. הקברים הם קברי משפחה, והמבנים שעליהם הם בתי קבר, כמו פעם מזמן, וכמו בבתי קברות בלונדון.

עניין קבלת המוות פה אינו לגמרי ברור לי, אבל שני דברים ידועים לי. האחד הוא שבזמן ההלוויות ישנו שבר רב, מרגע סיום ההלוויה האדם כבר איננו, אנשים שומרים את הצער עמוק בפנים. אבל הקבר, העצמות חשובים להם.

כשעברתי ליד בית הקברות יום אחרי שהרסו אותו לא הבנתי מה קורה, חשבתי שאולי אני טועה. כששאלתי אם שם היה בית קברות אמרו לי שכן, אבל זה מתוכנן כבר לפחות שנתיים להיהרס, על מנת שיבנו במקומו מרכז קהילתי.

לא הודיעו כלום לאנשים והרסו את בית הקברות עם הגופות בפנים.

אני יכולה לנתח את סוציולוגית, חברתית, תכנונית, פסיכולוגית….
אני יכולה להתייחס לזה רק כמו שהרגשתי, תדהמה וכעס.

ואני יכולה להראות לכם מה חושבים על זה ההאיטיאנים, שקרוביהם היו קבורים שם.

http://lens.blogs.nytimes.com/2010/05/18/showcase-163/

שרון מיכאלי- רמון
מומחית לחינוך גמיש ומישחוק, חינוך באזורי אסון, מנתחת התנהגות ומנחת מחנכות והורים, מפתחת שיטת התנועה ההדדית ויזמת TOGI http://www.facebook.com/people/Sharon-Ramon/608627297