שלום לך ארץ נהדרת

שלושה וחצי שבועות של שכרון חושים בארץ הקודש. שלושה שבועות, אומרים יודעי דבר, הוא פרק זמן שבו מלקטים רק את הדבש, חווים רק את הטוב ולא מספיקים להתעמק בבעיות כשמגיעים לביקור זמני. אורח לרגע רואה כל פגע? לא תמיד. כי הפעם חווינו רק טוב בישראל. מבחר רשמים וחוויות מהביקור האחרון והמיוחד. וגם: יומולדת שנה לבלוג והחלטה חדשה.

עם חברות ילדות שלי

 

על נהר התמגווה, תחת עץ הדובדבן, שם ישבתי גם בכיתי בזכרי את ציון

מאז שחזרנו מהביקור בישראל חלפו שלושה וחצי שבועות. זה גם היה משך הביקור שלנו בארץ. וזהו גם פרק הזמן שלקח לי להסתגל מחדש לתרבות היפנית כשחזרתי. כי כמו נוסחה, אני מבחינה בכך שזמן ההסתגלות שלי ליפן אחרי ביקור בארץ שווה למשך הביקור בארץ.

אין מה לעשות, עם כל אהבתי ליפן, אין כמו בבית בישראל. הנשימה שלי מסתכרנת עם האדמה, השמיים והמציאות המוכרת. עד ליפן הייתי צריכה להגיע כדי להבין עד כמה אני אוהבת את הבית.

 

זמן ישראל

 

אנחנו מגיעים לביקור בערך פעם בשנה. מצאתי שיש גם תבנית שחוזרת על עצמה מבחינת תפיסת הזמן שלי. חשבתי שמודעות שיש הגיון מאחוריה תיצור אצלי סוג של חסינות לגעגועים ולמעברים בין תרבויות שתמיד קשים לי, אך מסתבר שזה לא ממש עובד עם רגשות.

אז התבנית נראית בערך כך.

ימים ראשונים – אופוריה  כמו העולים הדורכים לראשונה על אדמת הקודש, כך אני מרגישה. בימים הראשונים אני בהיי טבעי, שמחה ומלאת להט ואנרגיות. משוחחת כמעט עם כל הנקרה בדרכי. חיה את הרגע, ועם זאת מנסה למצות ולהספיק ולחוות, לחוש את ה -Vibes והלך הרוח, לקלוט את דקויות היומיום ובקיצור, מנסה להשלים פערים של שנים ולבלוע את העולם בפחות מחודש.

 

אמצע הביקור – הברור מאליו  אחרי האופוריה הראשונית אני נכנסת למצב של הברור מאליו, כמו שקורה במערכת יחסים ארוכה אחרי שמתרגלים. כאילו אף פעם לא עזבתי, תמיד הייתי פה ועכשיו אני פה בכדי להישאר. אני מדחיקה כל רעיון של פרידה נוספת.

 

שבועיים לפני החזרה עד יום הטיסה – הספירה לאחור. ואז זה מתחיל. אני קולטת שזמני קצוב. מתחילה לספור את ימי החסד שלי בארץ. מתפללת לאיזה 'פאוז' שיקפיא לי את הזמן. וזה קשה כל פעם מחדש.

לעזוב מאחור את אבא ואימא שמעבר לזה שהם אנשים מיוחדים ומדהימים, הם גם החברים הכי טובים שלי. אני נאלצת שוב להיפרד מהמשפחה והחברים ומסבתי האהובה שהולכת ומזדקנת וכבר בקושי מזהה אותי. קשה.

עם סבתא חנה האהובה
עם סבתוש 
אין על הקפה בארץ
אין על הקפה בארץ
וגם אין על הים ועל תל אביב
וגם אין על הים ועל תל אביב
ואיפה עוד נראה סוסים שמדברים עברית?
ואיפה עוד נראה סוסים שמדברים עברית? (או ערבית)

מסע בין חברים

הפעם היתה לי מטרה ברורה הקשורה לילדים. עשיתי מאמצים והתמקדתי במפגשים עם חברים שיש להם ילדים הקרובים בגיל לגילם של ילדיי ובמיוחד של עדן.  היה חשוב לי שימצא איתם תחומי עניין משותף ויהנה לשחק איתם. זה קרה ואין מאושרת ממני.

לקראת סוף המסע היתה לי סגירת מעגל עם עדן. הרגשתי שהפעם נפל לו האסימון. מעבר לזה שהוא מאד נהנה כפי שלא נהנה בביקורים קודמים שלנו הוא גם לא חסך במילים ואמר זאת. גם אנחנו התקרבנו יותר בטריטוריה 'שלי' והיתה זו גם הפעם הראשונה שהוא בא ואמר לי: "אימא, אני מבין למה את כל כך מתגעגעת ואוהבת את ישראל."  משפט כזה שווה לי הכל.

עדן ורוי, חבר מישראל.
עדן ורוי, חבר מישראל.
מפגש בלוגריות סלונה מחמם לב
מפגש בלוגריות סלונה מחמם לב

 

פורים 2014. מיה נסיכה ואדם היפני התחפש לסיני.
פורים 2014.
מיה הנסיכה ואדם היפני התחפש לסיני.

 

עם הדודה האהובה
עם הדודה האהובה

 

photo 3 - עותק
עם חברות ילדות
אימא שלי
אימא שלי
ואבא שלי
ואבא שלי

חכמת הנהגים

בכביש אל תהיה הזוי תהיה חכם

אין לתאר את ההבדלים בין נהגי מוניות ביפן ובישראל. ביפן הם יושבים עם הכפפות הלבנות, לעיתים נדירות מתפתחת שיחה, הדלת אוטומטית ונפתחת מעצמה, המונה מופעל תמיד והנסיעה שקטה. הלם התרבות הראשון התרחש במונית בשבוע הראשון שלנו בארץ. במיוחד אצל הילדים. מכירים את יובל סמו במערכוני נהג המונית הקורעים ב'ארץ נהדרת'? אז כזה.

"איכפת לכם שאני יעצור שתי דקות בפיצה? אני מת מרעב." שאל נהג המונית דקה אחרי שנכנסנו אליה כאילו אנחנו מכירים שנים.

"סבבה, לך על זה". זרמתי

מיה ועדן לא הפסיקו לשאול: "אימא, למה הוא עוצר לקנות פיצה"?

"זאת ישראל עדן, כולם פה כמו משפחה." ניסיתי למכור לו את הצד היפה שבעניין. פייר, אני מתגעגעת לאינטימיות הבלתי אמצעית הזו שביפן לוקח שנים כדי לבנות אותה.

אחרי כמה דקות המשכנו בנסיעה, הנהג עם פיצה ביד. אבל הסרט לא נגמר, הוא רק התחיל. אישתו מתקשרת, על הרמקול כמובן, ומספרת לו על הבעיות עם הבת שלהם בבית הספר. הם החלו להתווכח מה לעשות איתה. זה לא נגמר כאן. החבר שלו התקשר וסיפר לו על מסיבת רווקים פרועה שהשתתף בה. בשלב הזה הוא לכל הפחות שם לב שיש ילדים במונית וחיבר את האוזניה.

בקיצור, לא משעמם פה.

התיקון הגיע מנהג אחר. כשהתחלנו לדבר על ה'מצב'. אני רגילה שנהגים מספרים ומתלוננים בפני כמה קשה לחיות בארץ. כי מעבר לזה שלפעמים זה נכון, זה בעיקר התחביב הלאומי שלנו, להתלונן.  אבל משנתו של הנהג הפתיע אותי ולמרות ששמעתי ולמדתי משפטים כאלה שאמר כמו  'תחשבי חיובי ותראי טוב'  או 'מחשבה יוצרת מציאות', המשפטים האלה מעולם לא נשמעו אותנטים יותר כפי שהם נשמעו ממנו. אז תודה לך, נהג יקר. נראה לי שבזכותך הביקור שלי היה חיובי מתמיד. ועם התחושה הזו והחכמה הזו אני חוזרת ליפן, ליישם גם כאן.

 

יומולדת שנה לבלוג

 

לאחרונה הבלוג שלי חגג שנה! שנה של מחקר, כתיבת פוסטים, מפגשים רבים וחדשים, רעיונות, פתיחת קבוצת נשים ישראליות הנשואות ליפנים, והכי חשוב קוראים מדהימים שמגיבים ומדרבנים אותי להמשיך ולשתף אתכם באפיזודות מחיי. הרבה קרה בשנה הזו בעקבות הבלוג.  נראה שאת כל 10 הסיבות לפתיחת הבלוג ישראפנית שציינתי בפוסט לכבוד חצי שנה הצלחתי לממש.

אחרי ביקורי בארץ בו השתתפתי בסדנת ה'בלוגינג מתחביב למקצוע' המעולה של הבלוגריסטית יונית צוק בעידודה ובהמלצתה של יונית וכן לאחר פניות רבות שאני מקבלת מאנשים המבקשים המלצות, טיפים והדרכה בטוקיו, החלטתי להתפתח בכיוון הזה ואני מציעה את שירותיי לישראלים המגיעים לביקור ביפן. כך גם אראה יותר ישראלים וגם אולי אצליח לחסוך קצת כדי שיום אחד אוכל לחזור לישראל.

הבלוג ימשיך לשמור על צביונו האישי והאותנטי מחיי האישיים, רק שמידי פעם אכתוב עבורכם המלצות, טיפים ומקומות שווים למטיילים ולמתעניינים ביפן. הפן העסקי יבוא לידי ביטוי באתר עליו אני מתחילה לעבוד בימים אלה. ברגע שיהיה לי מה להראות אשתף אתכם בפרטים.

השירותים שאני מציעה יכללו בין היתר סדנאות בישול יפני ביתי אצלי בבית בטוקיו, סיורים מודרכים בעיר בהתאמה אישית, סיורים קולינריים, המלצות על מדריכות ישראליות מצויינות לסיורים ביפן ומקומות לינה מומלצים.

עד שהאתר יהיה מוכן אתם מוזמנים ליצור איתי קשר בדף הפייסבוק של ישראפנית. להצטרפות לחצו כאן.

סוף שבוע מעולה!

ישראפנית

ואל תשכחו, יש לנו ארץ נהדרת!

[youtube PLRK4_1Z0g4 nolink]