ביקור בסהרונים / אמא ובת / בת ואמא

בחורה עם מחשב נייד

אמא: היי, אהלן! את יודעת מאיפה אני חוזרת?

בת: לא, אבל מה את עושה כאן כל כך מוקדם?

אמא: היינו בסיור בסהרונים. במתקן הכליאה בדרום. היום היה קל"ב….

בת: מה זה מתקן כליאה. את רוצה להגיד מכלאות? של חיות החווה?

אמא: בתי הכלא של השוהים הבילתי חוקיים בארץ.

בת: אוי. מה שמים אותם בכלא?

אמא: כן. עצוב מאד. את יודעת, זה בעיקר מאפריקה.

בת: רגע, נותנים להם אוכל? בגדים? משהו?

אמא: נו, ודאי! חייבים. אוכל, בריאות, מקום לישון, בגדים אחידים, מה שצריך בכלא.

בת: אמא! חיינו שנים באפריקה. את יודעת שאנשים מתים שם. מתים! אם נותנים להם כאן אוכל, מקום לישון וכל זה, אז בסך הכל, זה עדיף מלחיות באפריקה. אני הייתי מעדיפה!

אמא: כולאים אנשים כי הם מסוכנים לחברה, לא כי הם ברחו מאיפה-שהוא כדי לחיות! עושים כאן קופה על יבוא עובדים זרים, מיבאים מברה"מ לשעבר את כל מי שרוצה לבוא, ופתאום את עתיד קיומה של מדינת היהודים מורידים על הראש של המסכנים האלה. חוץ מזה, ח ו פ ש ! אנשים יושבים בכלא, ולא יכולים ללכת לשום מקום. הכל מוגבל לתאי הכליאה הללו. אין להם חופש. ילדה שלי, את יודעת שהחיים זה יותר מאוכל וחליפת כלא…

בת: מה, ואת חופשיה את?! את חושבת שאת מנהל גדול, אבל את עבד! עבד לעבודה שלך! ובשביל מה? לא הרבה יותר מאוכל וחליפות הכלא שלך! אל תדברי איתי לא על אפריקה ולא על חופש! תפסיקי לרמות את עצמך! וכשאת לא עבד שם את סמרטוט כאן. אין חופש! ברוכה הבאה לחיים.

אמא: נראה לך נורמלי שאנשים שנלחמים כדי להשאר בחיים חיים במתקן כליאה שנים, עם ילדים, עם חצר מוגבלת, באמצע המדבר, וזה אחרי שהם עברו דרך מטורפת של יסורים, נאנסו בדרך, חלק מתו, השאר פצועים לגמרי בגופם או בנשמתם, והפתרון של מדינת היהודים זה כלא? זה לא בחירה של החיים השפויים.

בת: אמא את חייבת להיות פחות תמימה. אונס = סקס באפריקה. חיינו שם. החיים קשים. העולם צריך להתמודד עם אפריקה. העולם צריך להציל את האנשים בבתים שלהם, שם, ולא לגרום להם להיות פליטים מסכנים כל הזמן. ואת זה בטח לא תפתרי אם תשבי ותיבבי מזה שראית אמא ובת בכלא.

אמא: אנחנו זה העולם. אני חייבת לעשות הכל לקרב את העולם שלנו, שלך ושלי, לטוב. אסור שיהיו פתרונות כל כך אכזריים לאנשים שרוצים לחיות. אני חייבת להביא עתיד טוב יותר.

בת: הא, הא. זה בגלל שאת לא מכירה את החארות ילדים בכיתה שלי. ככה נראה העתיד שלך. כמוהם.

אמא: תאמיני לי, אני מכירה את החארות הורים.

שתיקה.

בת: אמא?

אמא: נו, מה? להכין לך שוקו?

בת: לא. את חמודה. אני אוהבת אותך.