ביקור בבני ברק ערב סוכות

באמצע החגים, כשכבר לא זוכרים איזה יום היום ומה היה אתמול, כשחיים מארוחה לארוחה, בתוך כל המשפחתיות הצפופה, הלכנו לראות איך זה מרגיש בבני ברק. אם אנחנו מקטרים כך על כל חג, מה יגידו שם. אחרי שראינו את כל ההכנות לסוכות, נותר לנו רק לשתוק… לעולם.

את הסיור בבני ברק עשינו יום לפני ערב סוכות, השנה זה יצא במוצאי שבת. הצטרפנו כקבוצה לדורית ברק, שהיא ילידת בני ברק, דתית ציונית שחוקרת את תולדות העיר ומובילה שם סיורים.

קדחת ההכנות לחג הייתה בעיצומה. במהלך הסיור פגשנו שדכנית שאירחה אותנו בביתה, למדנו לזהות סוגי חרדים למיניהם, טיילנו ברחוב ההומה אדם, רבי עקיבא, הכרנו מתנדב בארגון "איחוד והצלה" ואף ביקרנו בישיבה גדולה בעיר. את הסיור קינחנו בקיגל משובח וחלות טריות שנאפו במוצאי שבת.

עוני גדול ושמחה בלב

ההליכה בבני ברק מרגישה כמו חזרה בזמן מאות שנים לאחור. בתים מאד ישנים, רחובות מוזנחים, גן ציבורי ירוק אחד בעיר, חשוך לגמרי. בכל דירה מציצים מהחלון בצפיפות כמה ילדים מטה לראות מה מתרחש שם, מנופפים לנו לשלום. ברקע כתובות גרפיטי כגון "גיוס=שמד", "הקצר והצמוד=תועבה" ועוד פניני לשון מסוג זה. על כל עמוד שני ברחוב יש קופת צדקה (יש כ 1300 ארגוני צדקה בבני ברק), בניית הסוכות בעיצומה בכל פיסת מקום אפשרית.

היות ואין מקום כמעט לבניית הסוכות מתחת לבניינים, אנשים בונים באופן פיראטי סוכות על עמודי ברזל צמודים לבניין, או שיש פטנטים אחרים כגון תקרה מתחלפת. הרעיון בתקרה זו הוא, שבסוכות אפשר להוציא אותה ואז הדירה יכולה לשמש גם כסוכה, חשופה לשמים ולבורא עולם, על מנת שהמבנה יהיה כשר, כדת וכדין.

ישנם סוכות שהפכו להיות דייר קבע, כלומר נבנו בהתחלה כסוכה,כטלאי נוסף לבניין והפכו לחלק אינטגרלי ממנו. הוסיפו להם תריסים וחלונות והם נהיו חדר נוסף בדירה. העיריה מאפשרת לעשות זאת במשפחות ברוכות ילדים שאין להם מקום בדירה הקטנה לכל בני הבית.

בתוך תחושת העליבות הכללית יש תחושה שאנשים שמחים עם מה שיש להם. ילדים ומבוגרים רצים ברחובות, לבושי שחורים, ממהרים לעשות הכנות לחג. חלקם מקשטים את הסוכות, חלקם הולכים לקנות ציוד אחרון לחג. הרחוב הראשי מואר וכל החנויות בו פתוחות ומוכנות לקבל את התושבים.

הרחוב הומה עד שכמעט אין מקום לעבור בו. חנויות רבות מוכרות ציוד לחג. מסתבר שגם תכשיטים הם חלק מהציוד הנדרש, כנראה. חנות התכשיטים שאנו עוברים לידה מלאה עד אפס מקום בנשים ונערות והמוכרים נאלצים לסגור אותה עד שתתרוקן קצת. העומס בחנות מסוג זה קצת מתמיה לאור העובדה שהעיר נראית מאד עניה. לצד זה יש חנויות מאד זולות (אוכל ובגדים) שגם הן מלאות מאד.ההבדלים בין עושר לעוני מאד בולטים. ניתן לראות זאת גם לפי אופן הלבוש. יש כאלה שלבושים במיטב בגדיהם ונראים אמידים מאד, לעומת כאלה שלבושים בבגדים פשוטים שאפילו לא במידותיהם, המעידים על מעמדם.

ביקור בבית השדכנית

במסגרת הסיור, הוזמנו להגיע לביתה של השדכנית הינדה הרבסט, שלצד עיסוקיה כאמנית זכוכית,היא שדכנית פופולארית מאד בבני ברק, שאחראית על 36 שידוכים שכבר הובילו לחתונה.

הינדה בת 60 פלוס, עם 7 ילדים ו 26 נכדים עד כה. היא מספרת לנו על מוסד השידוך החרדי. בניגוד למחשבה שהשידוך הוא החלטה של ההורים או של השדכן, לילדים יש גם את זכות הבחירה בהמשך לבדיקות מקדימות שנעשות על ידי ההורים ביחס לחתן/ כלה המיועדים.

הינדה מספרת, שכשבחור ברחוב "עושה עיניים" לבת שלה,הוא מקבל אצלה באופן מיידי ציון נמוך. אם הוא מתייחס כך אליה, הוא עושה זאת מן הסתם לעוד בנות נוספות. בחור ובחורה נפגשים ברחוב, הולכים למסעדה או לסרט, נהנים – אבל תכונות האופי האמיתיות לא נחשפות. לכן היא בודקת בעצמה כל בני הזוג המוצעים לילדיה עוד קודם למפגש הראשוני עם המועמד/ת הפוטנציאלי/ת, ודורשת להיפגש עם כל בחור או בחורה טרם השידוך. בפגישה זו היא ממש עושה מחקר על הבחור, אפילו בודקת את שפת הגוף שלו.

הינדה מספרת על בחור שהוצע לבת שלה, בחור נהדר, השמועות עליו היו מצויינות, אלא שהוא סירב, למרות הרצון הרב שלנו. כעבור שנה הוא הודיע שהוא מעוניין לקיים פגישה. הוא נכנס לביתה וכבר מהדקות הראשונות הבינה שהוא לא מתאים – שפת הגוף שלו הייתה מזעזעת.

במקרה אחר, מספרת הינדה, היא הגיעה לחתונה כדי לבחון בחור שהוצע אף הוא לבת שלה. הבחור היה נראה נחמד, אלא שאז, כאשר יצא המהאולם, מצאה אותו יושב על מדרגה ומעשן. בחור ישיבה מכובד על מדרגה ? ועוד מעשן? חלפה שנה נוספת ובתה רצתה לבדוק אותו שוב, אולי בכל זאת הוא יתאים לה ומדובר במקרה חד פעמי."החלטתי לא לפסול אותו רק בגלל העישון", אומרת הינדה."הגעתי שוב לחתונה שבה הוא נכח, וכשיצאתי,גם הוא יצא במקרה, וניגב את זיעתו עם שרוול החליפה. אמרתי לעצמי שאם זה קורה פעמיים, כנראה שהקדוש ברוך הוא לא רוצה שבתי תתחתן איתו".

התחושה של ערבות הדדית ושיש מי שדואג לך בכל רגע חזקה מאד בסיפוריה של הינדה. המשפחה מאד תומכת ומאד עוזרת לילדים לפני הנישואין, גם רוחנית וגם חומרית. העזרה היא בבחירת החתן, הכנות לחתונה, הסברים על כל מה שהולך להיות אחרי החתונה, עזרה ברכישת דירה. גם על מה שקורה בחדרי חדרים (הסברים על קיום יחסי מין פעם ראשונה), יש לכלה ולחתן סדנאות מסודרות לפני החתונה שמסבירים להם שם באופן מפורט את מה שצפוי להם.

התכנון המלא, התמיכה הגדולה מהמשפחה המצומצמת והמורחבת, והידיעה מה הולך להיות מורידה הרבה מתחים מההורים ומהילדים וגם מפחיתה את הסיכויים לשידוך "לא נכון".

קיגל מתוק משלוימה'לה לקינוח

את הביקור בעיר קינחנו בקיגל איטריות חם ומתוק (קצת חריף גם) אצל שלוימה'לה. ברחוב רבי עקיבא השעה הייתה 23:30, קצת לפני חצות. הרחוב שקק חיים, אפילו תינוקות ערים,
כאילו מדובר בשעות הבוקר.

תורים ארוכים בכל מקום, המאפים החמים בדיוק יצאו מהתנור לפני שעה קצרה ואנחנו בסוף הסיור, לא מרגישים כבר את הרגליים, עינינו טרוטות, אבל קיבתנו ריקה ורעבה ללחם.

ריחות המאפים משכרים, אנחנו מצטיידים בחלות חמות, קיגל ופשטידת תפוחי אדמה ב 10 ₪שהרגע יצאה מהתנור.

מפלסים את הדרך חזרה לרכב, רואים מצידנו מקבץ חרדים דן על האתרוג, האם הוא משובח ביותר או שמחירו אינו רב ערך. מיותר לציין שאיננו מרגישים "בבית", כי אם אורחים בעיר זרה.

עם טעם מתוק בפה וידיעה שלא חייבים הרבה כדי להיות מאושרים, אנו מסיימים את הסיור בבני ברק וחוזרים למציאות שלנו, שהיא דווקא לא רעה בכלל, פשוט צריך להעריך אותה יותר

חג שמח