מהי אהבה? דברים בהשראת פרשת תרומה

אני זוכרת סיפור ששמעתי בצעירותי. סיפור אהבה, על זוג צעיר ודל אמצעים , שבהתקרב יום האהבה,(או אולי היה זה יום הנישואין שלהם) הם כל כך רצו לשמח אחד את השנייה, אך לא היה להם אמצעים לרכוש מתנה יקרה.

אני זוכרת סיפור של או' הנרי ששמעתי בצעירותי. סיפור אהבה, על זוג צעיר ודל אמצעים , שבהתקרב יום האהבה,(או אולי היה זה יום הנישואין שלהם) הם כל כך רצו לשמח אחד את השנייה, אך לא היה להם אמצעים לרכוש מתנה יקרה.  הבחורה רצתה מאד לרכוש לאהובה שרשרת זהב כדי שיוכל לתלות בה את שעון הזהב שירש מסבו, הנכס היחיד שברשותו, כדי שיוכל סוף סוף  ליהנות ממנו. הבחור , מאד רצה לרכוש עבור אהובתו סיכת זהב שתוכל לאסוף בה את שערה הארוך והיפה. בהתקרב המועד, כל אחד מהם בחר לתרום את הדבר היקר לו ביותר עבור השני.. הבחור הצעיר החליט למכור  את שעון הזהב  ובכסף שקיבל רכש עבור אהובתו את סיכת הזהב  לשערה, ואילו היא, ממש באותה השעה הלכה וגזרה את מחלפות ראשה ומכרה אותן בכסף כדי שתוכל לרכוש לאהובה את השרשרת.

כל אחד מהם היה מוכן לוותר על דבר הערך היקר לו ביותר, כדי לשמח את אהובו..

וכך הם נפגשים ברחוב, הוא בלי השעון והיא בלי השיער היפה.. עם המתנות שרכשו זה לזו שעכשיו אינם יכולים ליהנות מהם.. ואפשר לבחור  להישאר במקום של האכזבה והתסכול, אבל היי, כמה מרגש ומרחיב לב להיווכח בגודל האהבה שהם חווים באותו רגע באופן הדדי כשהם נוכחים בגודל המחווה שכל אחד עשה עבור השני.

ולמה נזכרתי פתאום בסיפור הזה? בגלל פרשת תרומה.

אלוהים ללא ספק אוהב מאד את עמו. הוא הוציא אותם ממצריים, מבית עבדים, ממקום שבו העולם החומרי היה העולם היחיד שהכירו, ועכשיו משהפכו להיות בני חורין, הוא מצפה  שידבקו בו ללא גבול, שיתרגלו לרעיון שהוא אינו חומר, שכולו רוחניות,  אין סוף, ללא צורה, ובו יאמינו. הוא כל כך רוצה את האיחוד הזה שלא רואה בהתחלה את המגבלות של ה"כלה" כמו בחור מאוהב..

יש פרשנים שטוענים כי סיפור חטא העגל למעשה קדם לפרשת תרומה, מה שנותן לפרשה פרספקטיבה מאד מעניינת: אם נסכים לרגע לקבל את ההנחה הזו (שאין מוקדם ומאוחר בתורה), אז יש  בהנחיה של אלוהים לבנות לו משכן, שכליו מצופים זהב (22 פעם חוזרת המילה זהב בפרק),  ויתור גדול מצידו, מחווה של אהבה גדולה עבור העם שחטא לו ובגד בו עם עגל הזהב.

כאילו האהוב (אלוהים) אומר לאהובתו( העם) : אני עכשיו  רואה אותך כפי שאת, מבין את חולשותייך, מבין שבעצם את מחווטת לגשמיות..  אני מבין את המגבלה האנושית שלך ואני אעבוד אתה.. אני אשנה את התכנית המקורית שלי.  אני אהפוך את החיסרון שלך-ליתרון. אני אתאים את עצמי למגבלה שלך, אני אהפוך את החוויה הזו של המגבלה האנושית לחוויה אמוציונלית מתקנת:  אני אבקש אותך לבנות עבורי משכן, עם הרבה זהב…

בצורה כזאת  הוא מספק את הצורך של "האהובה" בגשמיות וגם הצורך האלוהי להישאר ברמה הרוחנית המופשטת מוגשם:  "ושכנתי בתוכם".(לא בתוכו!) . ה"אהובה" בסופו של דבר תשכן אותו בתוכה ברמה הרוחנית.

נראה לי שיש כאן איזה דימוי מטאפורי שה' רוצה שהעם יגשים ויפנים באמצעות מלאכת הכפיים והעבודה הפיסית.

כשכל הגוף יהיה מעורב בעשייה, כשכל אדם יביא תרומה אישית ויעסוק גם בפרטים הקטנים של הפרויקט, הדימוי  של המשכן  יוגשם ויהיה כמו קעקוע שנצרב בבשר.

כמו תביעת אצבע אלוהים בנשמתם. צרוב בתוכם לעד. תוך כדי תהליך הבנייה החיצוני של המשכן , התרומה תייצר תמורה, המשכן ייבנה לא רק בחוץ כי גם בתוכם פנימה, לכשיפנימו את המשכן בליבם, לכשיפנו מקום לקדושה בתוכם, אזי יוכל לשכון בתוכם.

שנזכה לחוות אהבה חסרת התניות, שנזכה לאהוב למרות החולשות והמיגבלות של אהובינו.

#פרשת_השבוע_מהיבט_פסיכורוחניLet the sun shine