בין עבודות

לא פעם תוך כדי קריאה רציתי לצעוק לקלייר שתתעורר על עצמה, הזדהיתי בככ הרבה נקודות אבל גם הבנתי שההבדל העיקרי ביני לבינה הוא שאני אוהבת להיות בתנועה, בחוויה ובחיפוש פעיל, מהו המתכון למציאת התשוקה והאם אפשר לעשות את זה לפני ש"תחושת ההתאבדות בתוך הביורוקרטיה תשתלט עלינו"

מגפוני 'בועות' - Melissa

"בין עבודות" הוא רומן המזמין אותנו לחייה של קלייר, בחורה שהשעון הביולוגי מתקתק אך לא מטריד אותה, עם מקצוע לא מוגדר, עשיה לא ברורה, בן זוג שיודע בדיוק מה הוא רוצה, משפחה, אהבה, חברים , עבודה בה מרגישה שהיא מתאבדת לאט לאט באמצעות הבירוקרטיה ויותר מדי זמן פנוי .
זמן פנוי שיזמה בעצמה אחרי שהבינה שהמשרד בו עובדת לא מספק לה את תחושת הקטרזיס עליה חולמת בעשייה שלה ובמשמעות שרוצה להרגיש בעולם הזה, בניגוד לבן זוג שלה שנועד לגדולות, אוהב את מה שהוא עושה וגורם לה להרגיש עוד יותר לא ממומשת לידו.
הסביבה שלה אשר מוגדרת כתרבות עבודה שאפתנית מדי ללא מטרה או יעד ברור מהווה מקור הלחץ העיקרי שלה סביב שאלות על יותר מדי יין ששותה, לעובדה שתמיד צריכה להיות זמינה ובעיקר לאיך מתקדם החיפוש, החיפוש אחר התשוקה האמיתית שלה בחיים, אך מהי אותה תשוקה?
איך יודעים כשמוצאים אותה והאם יש שלב שבו מגיע הזמן לעצור אותו, את החיפוש?
ליסה אוונס, נולדה בשנת 1985 ושייכת לילדי דור ה-Y, דור המחפשים, המגשימים הרוצים להיות משמעותיים ובצדק, אך הדרך למשמעות ככ שונה אצל כל אחד, ברומן הביקורים שלה ליסה מתארת מצב בו דברים לא משמעותיים הופכים לדילמות היומיום, הופכות למשמעותיות מדי מחוסר מעש, רומן המאפשר הזדהות צינית עם המתכון: "למצוא עבודה ב.. להשקיע בה שנה שנתיים להכנס להריון ולעזוב עם סיבה מוצדקת"
IMG_20170819_142320