עוד אחד מהימים האלה שהרשימה שרשמתי לעצמי של ״צריך לעשות״ מרגישה כמו המלצה ממש לא דחופה שדוחפים לאחרי החגים….מממ.. חנוכה? אני נמרחת עוד קצת בתוך הטלפון, מחפפת את הכלים בכיור אל תוך המדיח. עושה לי טוב כשהאיש שלי לוקח את האשפה בדרך החוצה, היום זה יום האיסוף, ואני מוסיפה לו לתוך השקית עוד כמה פירורים שליקטתי מהשיש, מנשקת אותו על היותו ומנפנפת לו לשלום. זהו. היום פרוש לפניי, כל שנותר לי הוא להתחיל לממש בתוכו את כל חלומותיי. אבל היום שלי לאה קצת, ואפשר לומר גם על זה מברוק, לתת לעצמי לזרום בו לאט, בלי סיבה, בלי מטרה ועם רשימה חדשה. אני צריכה קצת בייסיקים, חולצות וי צמודות שיבואו מתחת לסוודרים. אני כזאת שקר לה בחורף.. במצב קור קבוע. והוא ממשמש ובא הקור. אני מרגישה אותו בבוקר, מרגישה אותו בהמשך הבוקר, הוא נותן לי מנוחה קצת בצהריים ושב ומתיישב לי על כפות הידיים, הרגליים והאף עד למחרת. הקור ואני. אז סוודר גם, כזה רחב ופתוח בצוואר. ואוי שוב הגעגועים לבגדים שבארץ… אז אני מסיעה את עצמי לטרגט הסמוכה. לוקחת עגלה… וטרגט. רק מי שניסה יודע. אין על המקום הזה…. תגידו, מתי חנוכה? בעוד חודשיים? רגע בודקת… חודש. חשבתי חודשיים, אבל לא, בעוד חודש חנוכה והמדף של הכול בדולר בטרגט כבר מצוייד בנרות, חנוכיות, שלטי L'CHAIM, מגיני דוד וקישוטי תלייה בצבעי כחול לבן לתפארת. ועוד לא ממש נדלקה לי הנורה. אמנם חככתי בזכרוני, האם בבית אמא ואבא נהגנו לקשט את הבית מעבר לטקס לביבות וחנוכיה? לא, אולי, לא זוכרת. נו טוב, הכנסתי לעגלה קופסאת נרות כחול, לבן ותכלת ועוד קישוט, שיהיה והמשכתי במסע האקלקטי שכלל חסה לשרקניות, כרוב לממולאים, חטיפי גולדפיש בשקיות אישיות לילדה לבית ספר, כוסות חד פעמיות עם מכסה לקפה של הבוקר בימים שתורי להסיע אותה לשם ושוקולד מריר לנשמה. ואז גלשה לה העגלה לכיוון האיזור של הבגדים, הבייסיקים מתחילת הרשימה, בדיקת זיכרון… חולפת על פני ג׳ינסים… אף פעם לא ניסיתי פה ועדיין לא נראה לי, מגיעה לבייסיקים, אוספת שניים לעגלה ואז בסוג של דבל טייק חלפתי על פני חולצה שאחרי שני מטר החלטתי לחזור ולראות שראיתי נכון. וראיתי נכון.
הרי היא לפניכם כחול צמרירי בזהב חנוכיה.
חייכתי לעצמי בקול רם. מי קונה את זה? ?What's wrong with you people? Seriously או שאולי זה ההומור האמריקאי או שמא היהודי אמריקאי, או שפשוט צחוק עצמי בריא לנשמה. המשכתי לפלס דרכי שהפכה מפתיעה מרגע לרגע. האייטם הבא שנתקלתי בו באחד המעברים, הוא אוברול חנוכיות וסביבונים!!! הא הא!! עם כיסים.
ובהדפס דומה אך בגרסה קצת שונה….. וגזרה שונה, לחתיכות שבינינו, או שמא זאת כותונת לילה?? יש גם הדפס קטן של מעות חנוכה. מלבב. (נשבעת שראיתי מישהי שקנתה אותה).
זה לא נגמר כאן, שימו לב שימו לב למרצ׳נדייס הזה. סוודר עם אורות. תאמינו לי שניסיתי, ולא הצלחתי למצוא את הכפתור המובטח בפנים. תארו לעצמכם, להדליק כל יום נר. ללכת עם הסוודר שמונה ימים!!!! ואני כבר מדמיינת את עצמי בכל ערב מימות החג לובשת את הסודר החגיגי בחלק הטקסי של הערב, ובריח הלביבות המצטבר שדבק בו מברכת גם על החנוכיה הסרוגה על חזי, שקדשנו במצוותיו! ועשה ניסים לאבותינו בימים ההם והצחיקנו עד דמעות בזמן הזה.
מעניין שכל פרטי הלבוש לא היו תחת קולב אחד, אלא היו פזורים במעברים, על קולבים שונים, מפתיעים אותי כל פעם מחדש.
משועשעת וטובת לב המשכתי בדרכי אל עבר הקופות והביתה. מי היה מאמין וכנראה ככה זה, כשאת מחליטה שהיום שלך זורם כמו שבא לו, עם רשימה חדשה וספונטנית. את יוצאת גם משועשעת וגם עם פוסט חדש וחגיגי. שהחיינו!
