בילי אייליש: האשה והתופעה

הזמרת הצעירה והמקורית הפכה להרבה יותר ממוזיקאית מצליחה. מדובר בתופעה של ממש, שסוחפת אחריה מיליוני בני אדם בכל העולם. מי היא באמת?

בהתחלה חשבתי עוד זמרת או פרפורמרית שמצליחה לקחת את להיראות ולהישמע אחרת למקום של תשומת לב מיטבית. שמצליחה לעבור את הסף הגבוה והבלתי אפשרי של אנשים צעירים שמחוברים בוריד למדיה הדיגיטלית. שזה הישג בפני עצמו – להצליח לעורר אנשים שמקבלים גרייה בלתי פוסקת. ובכל זאת, אחרי שכמעט סגרתי את המגירה של "זמרים צעירים מדי שעושים את זה קצת אחרת", נפל האסימון. בילי אייליש היא לא עוד אחת עם שיער ירוק ובגדים גדולים מדי. הוא תופעה. היא שחר של יום חדש בעולם ואני אפילו לא רוצה להגיד עולם המזיקה אלא העולם בכלל. היא גורפת פרסים מכל סוג, לרבות גראמי אבל לא רק. היא נערצת בזכות האג'נדה שהיא מובילה ואף קיבלה את פרס האמנית – אישה הבינלאומית ב-Brit Awards 2020.

קודם כל, ונגיע לנשיות שלה, המוזיקה. בניגוד לרבים וטובים שקמים ונופלים על העיבוד המוזיקאלי מוטה הז'אנר – אייליש היא כמעט לא מוזיקאית. היא אמנית שמחברת בין מוזיקה לאמנות פלסטית או קינטית או כזו שאפשר לחוות תחת סמי הזייה. בקיצור – חוויה מסוג חדש.
מלבד אולי השיר שנכתב במיוחד ל No Time To Die – סרט הבונד החדש שעולה באפריל 2020, שיש לו מבנה מסורתי של לחן וליווי, רוב ה'שירים' של אייליש הם מסע חווייתי שכאילו יצרנו אותו אנו. לכאן אכניס מושג הקרוי 'תגובת מיצהר חושית עצמאית' שזה תרגום של Autonomous sensory meridian response או בראשי תיבות ASMR. כיום יש נהירה של צעירים שצורכים את הגירוי הזה עם ובלי קשר לבילי אייליש, אלא שהיא הפכה את זה למוזיקה שלה או אפשר לומר – הפכה חלק מזה באמצעות המוזיקה שלה. כפי ש'גיבי', בלוגרית כותבת : "If u do ASMR and you don’t listen to Billie Eilish, do you really do ASMR?" ובעברית – אם אתם עושים ASMR ולא מאזינים לבילי אייליש – האם אתם באמת עושים ASMR?

בילי אילייש צילום Jeff Kravitz/FilmMagic

צילום: Jeff Kravitz/FilmMagic

הז'אנר, ASMR, הוא למעשה סוג של תדר אינטימי, לחשני, שמפעיל מרכזים במוח בשל היותו רוחשני, פריך ומרשרש. הוא מיועד להכניס אותנו למצב שהוא דמוי חלום ולשחרר אותנו למציאות שהיא מקבילה למציאות הצורמנית בה אנו חיים ביום יום. לא די בלחישה פה ושם באמצע שיר אלא ביצירות שלמות שמעבירות אותנו לאותו רובד דמוי חלום שהוא כמעט היפנוטי הזייתי. הקלילות הקולית המלווה בהבעת פנים נינוחה ולא משוחקת, מייצרת מה שקרוי Brain Tingles ובעברית – עקצוץ מוחי. בילי אינה דוחפת או מתעקשת על המשפטים הווקאליים, היא אינה 'מוכרת או משכנעת' ואינה נשאבת לדראמה כלשהי. לא חשוב מה תוכן המלים, בילי אייליש מייצרת תחושה של נעימות, רוגע ונינוחות. ואני אומרת – בדיוק לזה חיכינו. זה ממש מה שאנושות צריכה. להיות מסוגלת להכיל ולהקיף את התזזיתיות שכנראה רק תגבר בשיפוע תלול ומטריד.

בילי אייליש צילום  Jeff Kravitz/FilmMagic

צילום: Jeff Kravitz/FilmMagic

אייליש נולדה למציאות הזו והיא מעבירה מסר ברור – הכל ניתן לעיכול והכלה. לא התעלמות ולא הכחשה, לא ייפויי ולא קישוט המציאות כי אם התבוננות חסרת דרמה בה. דור ה Z זקוק למנהיגות מהסוג הזה. שרואה ולא ממצמצת, מובילה ולא מגיבה. אייליש שרה על הכל, היא לא בורחת מהמלחמות והנטישות, הבגידות והאכזבות בדומה לילדי הפרחים שמחו נגד האלימות והמלחמות. היא לא מכחישה. היא רואה. אייליש רואה הכל רק שהיא מתמזגת עם העולם ולא מנסה לשנות אותו ויש לה מקום משלה שהוא נושם ומחובר בממברנה דו סטרית לסביבה, ובכל זאת מאפשר לה להתקיים וליצור.
אפשר להמשיך ולהכביר מלים על איך אייליש היא למעשה כוכבת הפופ ראשונה שרותמת ASMR לטובת היצירה שלה, אבל מה שחשוב זה שהיא מסמלת פתרון של דור שלם ואפילו של עידן. לא מוחים, לא נלחמים, לא מתמזגים, לא מצטרפים. מוצאים לעצמינו מקום ונושמים. הרשרושים והצלילים הקצת קרובים מדי למיקרופון, שלא מתפרצים ולא בונים מתח לקראת שאגה בשיא השיר, אלא שומרים על תדר נעים ומענג – הם אלה שמסמלצים את הקיימות של דור ה-Z שרוצה לא רק לשרוד אלא לשגשג בתוך עולם חונק ומסרס.
גם הלוק שיצרה לעצמה עולה בקנה אחד עם אותה מערכת חוקים. מצד אחד יפהפייה, ציפורניים מוגזמות, מדי פעם איזה אביזר קולני כמו עגילים או טבעות נוצצות. מצד שני – בגדים גדולים בכמה מידות, לרוב מתכתבים עם ירקרקות הצבע בשיער שנראה כאילו נשפך על ראשה מפיגום עת עברה ברחוב תחתיו. ברור לנו שהיא תשנה ותשתנה ותגדיר שוב ושוב את עצמה אבל מה שברור זה שהיא שוברת את כללי הלוּק של כוכבת הפופ שעולה לבמה עם בגד גוף מחמיא ונוצץ.

אייליש לבשה בטקסט האוסקר חליפת שאנל מוזרה ומשוחררת ממגדר – לא ברור אם מדובר בחליפה של גבר או של אישה ואל תגידו לה שבאוסקר לובשים שמלות מעצבים זה לא מעניין אותה. מאידך, היא משקיעה בלוק החיצוני ואפשר לומר שהיא נאמנה לאותה זהות שהמוזיקה שלה משתייכת אליה. אז תתכוננו לחוות צמרמורות וצקצוקים כתגובה לצקוצוקי ורשרושי אייליש. אני בעדה ואני מאמינה שמדובר בשער לעולם חדש שמערבל בין קטגוריות וסוגות וז'אנרים, מגדיר מחדש עולמות תוכן, מחבר בין אופנה לצלילים לדגדוגים ובעיקר – מערבל לנו את החושים ומאלץ אותנו לחשב מסלול מחדש וטוב שכך.
ומילה אחרונה – נשים, יאללה. זה לא פמיניזם, זה לא #metoo – זה מה שנולד לנו אחרי שנים של סבל ונהי. ככה ניראה וכאלו נהיה בהמשך ובעתיד. תתרגלו. אני עובדת על זה.

atara
פלנר אסטרטגי. מתמחה בזהות תאגידית ומיתוג. והטמעתו בארגון וסביבתו. או במלים אחרות - למה המקום הזה שקוראים לו 'העולם', צריך אותך ודווקא אותך.