ביחד נהיה לרוב

הרשו לי להרים לחיים למען 5 הדברים שאני הכי אוהבת באיש שלי

"מוזיאון הלובר נפתח" הוא מכריז בחגיגיות כשאני נכנסת הביתה, כורעת תחת משקל תיק הלפ טופ בידי האחת והתיק האישי ביד השנייה, מדדה על העקבים לכיוון השירותים, כשהקטנות רודפות אחריי עם סיפורי היום, עוד לפני שהספקתי לעשות פיפי, שהתאפק כל היום בגופי העסוק לעייפה. הוא מכיר אותי כל כך טוב. זה הרי לא משנה עד כמה עייפה הגעתי מהעבודה, כמה עמוס היה היום שלי, כמה יפה הוא העסיק את הבנות כל אחר הצהרים, הרי תמיד אכנס עם הפרצוף הזה, של שומר המוזיאון, שבודק מי הזיז את השטיח שלו. יש לי שריטה כזו, אני צריכה שהכל יהיה מסודר. על הנקי אני מוכנה להתפשר, אבל צריכה שיהיה לי מסודר בעיניים. הגוזליות כבר מכירות את השריטה של אמא שלהן ומתחרות ביניהן מי מסדרת הכי יפה את המיטה שלה, אבל דבר לא יציל את בני משפחתי מסופת ההוריקן המתרגשת לבוא כשאני מגלה נעליים זרוקות בסלון, תיקי בית ספר וגן שמוטים על ספסל הכניסה וכמובן, את יומן סידור העבודה של אישי הפרילנס, שוב פתוח על השולחן בכניסה. ב – ל – א – ג – ן. לא אוהבת בלאגן. בפנוכו הרי יש לי כל כך הרבה ממנו, אז בחוץ צריכה שהכל ייראה מסודר. והוא? הוא לא שם קצוץ. אין הרי שום סיבה בעולם שהוא יסדר את המיטה, אם ממילא היא תתבלגן עוד מעט, אין שום סיכוי ביקום שהנעליים  ו/או התיק שלו יהיו במקום המיועד להם ומבחינתו אפשר לסגור את המוזיאון הזה ויפה שעה אחת קודם. יכולתי לומר שזה הדבר שאני הכי לא יכולה לסבול באיש שלי. אבל אם הוא לא היה מאזן אותי ככה, כנראה שבאמת הייתי עוברת לגור בלובר.
Louvre_Museum_Wikimedia_Commons
ואחרי שהתחלתי, כמנהגי בקודש, בחצי כוס הקאווה הריקה, הרשו לי להרים לחיים את המחצית השנייה והתוססת למען 5 הדברים שאני הכי אוהבת באיש שלי:
1. בבואי לבחון את התכונה הטובה ביותר שלו, אין לי דימוי פחות אייטיזי מהשם מקגיוור. זוכרות??? אותו גבר שבגברים שידע להכין מכל פחית ריקה- אנטנה, מכל שבב עץ – ספסל, מכל כבל – תחנת ממסר. אז האיש שלי הוא המקגיוור בגרסת HD. מצחיק להודות, שהזרועות שלו הן הדבר הראשון שהקסים אותי. בואו נוציא רגע מהמשוואה את הקעקועים האסתטיים, סטייל רד הוט צ'ילי פפרס, שתפסו לי את העין בגילאי ה20 המאוחרים והאפעס הורמונליים שלי ונתמקד רגע במבנה הזה, של ידיים עובדות, ידיים שיודעות לתקן כל דבר, לתלות כל תמונה, לקדוח כל חור, להחליף כל מנורה. לא פלא שהבילוי המועדף עלינו במשפחה הוא יציאה לחיק הטבע ולקמפינג. שם מתגלה המקגיוור הפרטי שלי במלוא הדרו הצופיפניקי, מקים אוהלים, מקושש עצים למדורה, מפיח חשמל באמצע המדבר ומפריח את השממה עם כדורים פורחים מאולתרים. קראו לי רדודה, קראו לי שוביניסטית, אך אני צריכה את הגבר שלי HANDY MAN. תשאלו את דודו, מהום סנטר…
5245835356_d6b322163a_z
2. הבאה בתור ברשימת התכונות שאני הכי אוהבת בגבר שלי היא האופן בו הוא מטפל בכלבה שלנו. לוקה מלווה את הזוגיות שלנו מראשיתה, או כמו שאנחנו אומרים בצחוק: "הכלבה הזו הייתה פה כבר לפנייך". זה אולי נשמע מוזר, אבל מהרגע הראשון בו ראיתי איך הוא מטפל בה ומתייחס אליה, ידעתי שהוא יהיה אחלה אבא שבעולם. אבל זה כבר הדבר הבא ברשימה.
1930005_14255992475_7752_n
3. כתבתי כבר על רגשות אשם אימהיים, כמו למשל בפוסט הזה, אבל הם כנראה היו הרבה יותר עוצמתיים, לולא האיש שלי קיבל כמה החלטות מעוררות הערצה מבחינתי, שהכותרת של כולן היא היותו אבא מעורב באופן מלא (גם אם לעתים אני חשה שבאופן מלא מדי…). הוא זה שנשאר עם התינוקות בבית כשתמה חופשת הלידה הרשמית ועד כמעט לגיל שנה, בו נכנסו למסגרות החינוך, הוא זה שמוציא אותן מהמסגרות ויושב איתן לארוחת צהרים ביתית ושיעורי בית, גם אם זה כרוך בעבודה מפרכת אל תוך הלילה כדי להשלים הכנסה, הוא זה שמסוגל לשבת איתן שעות על פאזלים ולגואים, בשעה שאימן מנסה לג'נגל את כל העולם ואחותו. זו הבחירה שלו ואני כל כך מעריכה אותה, גם אם אני לא תמיד מראה את זה.
3650472110_fff8143383_z
4. המשפחה שלו. אין דברים כאלה. לעתים אני שומעת סיפורי חמות מזעזעים מחברות שלי או תלונות כאלו ואחרות, ואז אני מבינה כמה ברת מזל שאני. המקום שבו אני ישנה הכי טוב בעולם, בידיעה שיש מי ששומר על הבנות שלי, זו המיטה בבית של ההורים שלו. תמיד יש שם אוכל חם, אוזן קשבת ונדיבות אין קץ. גם בימים בהם הוא מכעיס לי את קצה הריס, אני מתנחמת בכך שלפחות הוא בא ממשפחה טובה…

199243_6415647475_9126_n

5. מה, כבר נגמר? טוב, אי אפשר להתחמק מנקודה מספר חמש.  הוא אוהב אותי. אני יודעת את זה, בכל דקה מהיום. יודעת שלא משנה מה אעשה, כמה קרצייה שאהיה, כמה שגעונות ושריטות מוזרים, כמה מבולבלת, כמה קשה, כמה טרחנית, כמה עצבנית – הוא יהיה שם ויאהב אותי יותר משאני אוהב את עצמי אי פעם. זו תחושה כל כך חשובה, לדעת את זה על בן הזוג שלך. לדעת שיכולת אולי לבחור בעבר בהתאהבות הכי סוערת, בגבר הכי חתיך, בהרפתקאה הכי הזויה שחווית אבל בחרת לחיות עם האחד, שבוחר לאהוב אותך ורק אותך כל יום מחדש. על ההזמנה של החתונה שלנו (אוי אלוהים זה היה מזמן…), ציטטנו מהשיר של נעמי שמר: "אני אבחר בך ואת בי תבחרי וביחד נהיה לרוב" וזה בעצם מסכם את הכל. כשאני  לבד, אני לבד. כשאני אתו, אנחנו הרוב.
5093142327_d67a43529d_z

ועכשיו, שיר:

פינוק/ לירז גרין

קום, תראה אותי ישנה

הרי תמיד, כשאני ערה

אתה לא נותן לי מנוחה

עכשיו אני ממש צריכה

קפה למיטה

 חיבוק לדקה

 חימום הצינה

של בוקר שבא

אז קום, תעיר אותי מהשינה

רוצה לראות אותך רואה אותי

לא מפר את הדממה

וגם היום אני כל כך זקוקה

לקפה למיטה

חיבוק לדקה

חימום הצינה

של בוקר שבא

קום, תפתח את התריסים

 וצייר לי את היום שלך

שלא יכתים את התמונה

שגם מחר אקבל ממך

קפה למיטה

חיבוק לדקה

חימום הצינה

של בוקר שבא

קום, תראה אותי

לא נרדמת לשנייה

לירז גרין
ברוכים הבאים למגירה הווירטואלית שלי, לשדה הפרטי, למקום בלי סודות, בו שירים ישנים וחדשים שלי יוצאים אל האור, לנשום, להתאוורר ולמצוא להם בית מוזיקלי.