אלכס אנסקי, שאותו אני מעריכה, דן בתכנית שלו בשבת ("פתוח בשבת", 7.8.10 11.00-12.00, גל"צ) ביום ההולדת של הבן החייל של ביבי. לדברי אנסקי, במבחן הזמן זו היתה התנפלות תקשורתית וציבורית "מאוד בלתי מוצדקת" על ביבי ושרה. לאמירה זו, חוברים גם כמה חבר'ה בפייסבוק, המתלוננים חדשות לבקרים שיש עליהום קבוע על ביבי. כך גם טוענים מספר עיתונאים נוספים ופוליטיקאים מסויימים.
ביבי לא אתרוג
אני אומרת – ממש לא. ראשי ממשלה קודמים סבלו מעוינות ציבורית ומתקשורת ביקורתית גדולה בהרבה. רבין, פרס, אולמרט ואחרים היו כל הזמן תחת זכוכית מגדלת. ראש ממשלה אמור לשמש לנו דוגמא ומופת. אנחנו מאוד רחוקים מהעניין הזה. למי ששכח, יצחק רבין ויתר על רשות הממשלה, בגלל חשבון דולרים שפתחה אשתו בחו"ל, שהיה אסור באותם ימים. רבין ויתר על הכסא לאחר הגילוי של הפרשה וחשיפתה על ידי העיתונאי דן מרגלית, בזמנו בעיתון "הארץ".
ביבי ("הם מפחדים") שואף להקרין לנו דמות של איש ציבור ללא רבב, שנרדף על לא עוול בכפו. יש כאן מן הפרנויה. לא "מחפשים" או מבקרים את ביבי יותר מאשר כל ראש ממשלה אחר. להיפך. נראה שיש כאן עבודה מצוינת של מערכת יחסי ציבור שיוצרת דמוניזציה של כל ביקורת ציבורית לגיטימית.
אלכס ידידי – לעניות דעתי, אתה טועה טעות יסודית. כך גם כל המגוננים על ביבי השכם והערב. כשביבי עושה צעדים נכונים, אני הראשונה לברך. אני מורידה בפניו את הכובע על הבאת סטנלי פישר לישראל ומינויו למשרת הנגיד. זו היתה יוזמה נפלאה, מקורית ואמיצה. ביבי חתום עליה. אבל בנימין נתניהו הוא לא אתרוג, וכשיש כלפיו ביקורת, יש לבטא אותה בקול רם וברור. בדיוק כפי שיש לעשות כלפי כל נושא במשרה ציבורית. זו דרכה הנכונה והבריאה של מדינה דמוקרטית.
ראש הממשלה הנוכחי אינו זקוק להגנה מיוחדת. אין הסתה נגדו. אין איומים בוטים או התלהמות ולא גילויי אלימות (ע"ע שמעון פרס ויצחק רבין). גם אין זה רלוונטי מה חושב או מרגיש כלפיו עיתונאי זה או אחר. רלוונטי מה נכון בדברים הנאמרים והאם יש טעם לפגם בהתנהלות בית ראש הממשלה וראש הממשלה עצמו. לדעתי יש ויש.
תלמדו מצ'לסי
א. לעניין מסיבת יום ההולדת של בנו של ראש הממשלה: להבנתי, מיועד בית ראש הממשלה לאירועים ציבוריים וממלכתיים ומפגשים מדיניים אינטימיים. לא לימי הולדת של ילדי ראש ממשלה וגם לא לימי נישואים של ראשי ממשלה, או כל חגיגה פרטית אחרת. יש לשם כך מועדונים למיניהם, מסעדות או ביתו הפרטי של רוה"מ. יתכבד ראש הממשלה ויכניס יד לכיס וישלם על כל אירוע פרטי שהוא מקיים.
ב. איני רואה בעיה עם בעלי ממון שמזמינים את מי שבא להם וחוגגים איפה שמתחשק להם. זאת, למרות שאני חושבת שמסיבה של ילד היא בעיקר של הילד ולא של הוריו, אבל נניח לזה. לעומת זאת, אישי ציבור שמזמינים אנשים כדי להאדיר את שמם על גב הילד- זה כן בעייתי. במקרה של הבן של ביבי – אנחנו גם לא מדברים בכלל על ילד, אלא על בחור- חייל. הכי טבעי שחייל יזמין את החבר'ה שלו לבילוי המתאים לגיל זה. מה פתאום מסיבה של החברים המיוחצ"נים של ההורים?? בסך הכל, הרי ממנפים פה תאריך של יום הולדת לחיזוק הקשרים האישיים-פוליטיים של רוה"מ ואשתו. זה, בעיני פסול. על אחת כמה וכמה, כשהאירוע נחגג במעון הרשמי של ראש הממשלה המתוחזק ממשאבי משלם המיסים.
ג. אפרופו מסיבות, מגיע צל"ש לנסיכה אחת ששמה צ'לסי קלינטון, שסירבה לאפשר להוריה להכתיב לה את רשימת האורחים לחתונתה, ואף את מיקום החתונה והחשיפה התקשורתית שלה. זו בחורה עם עמוד שדרה.
אני מפשפשת בזיכרוני ומתקשה להעלות ימי הולדת, בר מצווה, ימי נישואים וחגיגות פרטיות אחרות של משפחות ראשי ממשלה קודמים. למיטב זכרוני לא נחגגו כאלה במעון הרשמי של ראש הממשלה ואם כן היו כאלה, לא היה להם הד תקשורתי: או, שמעולם לא התקיימו כאלה או, שהתקיימו בצנעה יתירה ואיש לא סיפר על כך לתקשורת..
ד. הסוגיה לגבי המשך חגיגת האירוע לאחר שנודע לביבי על אסון המסוקים, אינה חד משמעית. מאחר ומראש, לדעתי במסיבה זו היה טעם לפגם – לא אתייחס לנקודה זו.
ה. גם שרה נתניהו נחשבת על ידי חלק מהציבור כאתרוג. גם לגביה יש טענה ש"מחפשים אותה". הרשו לי להרים גבה. מספר התלונות של עובדים כלפיה והכתבות הבעייתיות בעיתונות לגבי ההתנהלות של שרה לא אינו מבוטל, כמו גם תהייה לגבי מעורבותה לכאורה במינויים של אנשי לשכה של ראש הממשלה והתנהלות הלשכה של נתניהו. אם יש קצה קצהו של חשד או בסיס כלשהו לטענות אלה, יש לחקור אותן לעומק. לגבי שרה נתניהו התייחסתי כבר בטור קודם .
משרתי ציבור
אין לי כל עניין להטיל דופי במנהיג של מדינת ישראל. אני מקווה ומאחלת לנו מנהיגות אמיצה, החלטית, ישרה וטובה. מחכה בכיליון עיניים ליום שביבי יבשר לנו שהוא דאג לשחרורו של גלעד שליט בריא ושלם וליום שמנהיג ישראלי יחתום הסכם עם הפלשתינאים, יגיע להתקדמות עם הסורים וייזום הסכמים של סחר ותיירות עם כל מדינות ערב השכנות.
עם זאת, חשוב לעמוד על כך ולדרוש שהמנהיגים שלנו יהוו מופת ודוגמא בהתנהלות הציבורית היומיומית שלהם. לצערי, רובם עדיין נגוע בנהנתנות, אגו מנופח וחוסר רגישות או דאגה מספקת לאזרחי המדינה הזו. התואר Civil Servant ובתרגום חופשי – משרת ציבור, הוא תואר ראוי לכל מי שנושא במשרה ציבורית. בתואר זה יש את הצניעות המתבקשת. אנחנו עדיין רחוקים מלהגשים אותו.
