סמוך לקיבוץ קליה 25 דקות מירושלים גיליתי את הפנינה המרוקאית ביאנקיני. ביאנקיני הינו כפר נופש גדול עם חוף פרטי ובו עומדים לרשות האורחים צימרים חדשים חושות לזוגות ולאוהבים להתבודד ומחנה קמפינג להקמת אוהלים ובקרוב יפתחו גם המבנים האקולוגיים ביניהם הספינקס והפירמידות. בשהותי במקום גיליתי שדווקא בחורף הקר מציע המקום מרחצאות חמימות, וילת ספא מפנקת ובה בריכה רחבת ידיים ספא בסגנון מרוקאי אותנטי ועוד פינוקים לרוב. במקום ירידה לחוף ים פרטי.
כפר הנופש ביאנקיני הוקם לפניי כ-18 שנה על ידי המסעדנית הירושלמית דינה דגן. שפגשתי את דינה, ראיתי מולי אישה יפה חזקה ומרשימה. כבר בקבלת הפנים היא הפנתה אותי לכיוון הגמל החמוד והפצירה בי לטעום גם מהלימונדה הצוננת ומשקה התמרים הטעים. נקשרת בינינו שיחה ואני מגלה לה שאני חצי מרוקאית ומתברר ששמות המשפחה שלנו זהים.כעת זכינו גם ב"אחוות מרוקאיות" וגם ב"אחווה נשית" שהתעצמה במהלך היומיים הנפלאים הבאים לשהותי בכפר הנופש.
לחוף שהקימה העניקה דגן את השם ביאנקיני, כשם פאב ירושלמי, שהיה בבעלותה ונסגר לאחר נסיון פיגוע. לפאב נכנס ערבי צעיר, שפקד את המקום בקביעות, שהחזיק בידו שקית ניילון. דגן, בתחושת בטן, הרגישה משהו לא בסדר איתו. בתושייה רבה היא סילקה את השקית מהפאב, הזעיקה שוטרים, שגילו בתוכה פצצה, וסיכלה פיגוע דמים. "אחרי האירוע, הרגשתי שקש לי להישאר בירושלים. שהעיר שבה גדלתי נעשתה לי טעונה, צפופה וסואנת. חיפשתי מקום שקט. מכרתי את הנכסים שלי, והגעתי לכאן".קראתי לכפר הנופש 'בינאקיני' על שם הרחוב שבו שהתה המסעדה שלי בירושלים. אנג'לו –לוי ביאנקיני היה קצין איטלקי יהודי ששירת מטעם צבא איטליה בארץ ישראל ונרצח על גבול ירדן סוריה ב1920. למרות הסיכונים העצומים, דגן אומרת שאת העסקה לשכירות החוף, היא סיימה בעשר דקות, בלי לחשוש יותר מדי ובלי להתמקד בתרחישים פסימיים. "כאשר יש לך חלום יזמי, ואתה עסוק כל דקה מזמנך בהגשמה שלו – אין לך זמן להתעסק בדאגות, או להעלות המוח חזיונות מפחידים על קריסה פוטנציאלית של ההשקעה. כבר מההתחלה נטעתי 700 עצים, שחלקם החלו כשתילים. עברתי לגור באחד הצימרים שבניתי, והייתי עסוקה 24 שעות במחשבות של איך מטפחים את המקום הזה וגם מפרסמים אותו".
אני מתעניינת לגביי סיורים באיזור ומקבלת מספר המלצות מצוינות.
האתר הראשון שביקרתי בו הוא: קאסר אל-יהוד (בעברית: "ארמון היהודים"),הוא המקום שבו, על פי המסורת היהודית , חצו בני ישראל את נהר הירדן בכניסתם לארץ כנען .בבית עברה השוכנת מול קאסר אל-יהוד, על הגדה המזרחית של נהר הירדן,הטביל ע"פ המסורת הנוצרית יוחנן המטביל את ישו ומאמיניו. אתר הטבילה נחשב כשלישי בקדושתו בעולם הנוצרי, לאחר כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית הקבר הקדוש בירושלים. עוד, מקובל לזהות באתר את המקום בו נפרד אליהו מאלישע ועלה במרכבות האש השמימה. בשנת 2011 נפתחה למבקרים גישה לאתר הטבילה ולנהר ללא צורך בתיאום מראש. המקום שייך לרשות הטבע והגנים.
משם אני ממשיכה למנזר דיר אל חג'לה– המנזר הינו יווני אורתודוכסי, מנזר דיר חג'לה שוכן בחורשה ירוקה ומטופחת, ובה פינות אירוח מוצלות, כשני קילומטר וחצי מצומת בית הערבה. הוא בנוי לגובה שתי קומות סביב חצר קְטוּרה (לא מקורה), המרוצפת לוחות אבן ובמרכזה בור מים. בקומה הראשונה שוכנים המטבח וחדר האוכל של המנזר, וכן קפלת תפילה קטנה ודוכני מזכרות, בהם ניתן גם לרכוש תשמישי קדושה ותכריכים לקבורה. הכנסייה הגדולה וחדרי מגוריהם של הנזירים שוכנים בקומה השנייה. צמוד למנזר ישנה אכסניה, המשמשת צליינים יוונים המבקרים במקום. המסורת הנוצרית מזהה את המקום כאחת מתחנות הדרכים בהן עצרו מרים, יוסף וישו ללון בדרכם למצרים, בעת שנמלטו מפני המלך הורדוס. מסורת נוצרית חשובה נוספת מצביעה על המקום כאתר הטבלתו של ישו בירדן בידי יוחנן המטביל, שנעשתה בבית עברה מול קאסר אל יהוד הסמוך. מדי חודש ינואר נחגג במנזר חג ההתגלות, שבמהלכו נערכים טקסים ותהלוכות על גדות הירדן. במנזר פגשתי מקרקר מגניב שהנצחתי בתמונה איתי.
ריח מיוחד מושך אותי ל'חוות האפרסמון"– חוות האפרסמון הוקמה על ידי גיא ארליך במטרה להחזיר את גידול האפרסמון המקראי (לא העץ עם הפרי הכתום) ואת התעשיות הנובעות ממנו לצפון ים המלח כמו גם לפתח תיירות חינוכית/ערכית. חוות האפרסמון משמשת כחממה לפיתוח חקלאות מקומית של צמחי תבלין, בושם ומרפא. ארליך מיצר בחווה שמנים אתריים שיחזור של השמנים שהיו משתמשים בהם בבתי המקדש. הוא מחייך ומדבר על יעוד: "יש לי שליחות תרבותית. כמו שיש רפואה סינית, יש גם רפואה יהודית רבת שנים והאפרסמון הוא גולת הכותרת שלה". בנוסף, מחפש כיום ארליך משקיעים לפיתוח.
אני חוזרת עייפה ומבסוטית לכפר הנופש 'ביאנקיני', עוברת דרך שדירת המסעדות, סוקרת את בית הכנסת במקום, חדר המלח ועוברת לחדר המתוק שלי. החדר מעוצב בסגנון מרוקאי, אני נמצאת בשדירת 'מרקש' עם נוף מדהים לים המלח ונפעמת מהיופי במקום.
לאחר התארגנות נעימה בחדר אני מגיעה לסדנת בישול מרוקאי עם דינה. בהנחייתה אני מכינה 'טנזיה' מרוקאית- תערובת טעימה להפליא של פירות יבשים ניתן להוסיפה לקוסקוס חם. לאחר הסדנא אנחנו סועדים ארוחת ערב מרוקאית עסיסית וצבעונית.
ה
לאחר הארוחה השווה רקדנו לצלילי מוסיקה מרוקאית אותנטית סוחפת לבושים במיטב המחלצות המסורת המרוקאית והתכנסנו לתמונה משותפת- קרדיט צילום: Yossi Souva
למחרת בבוקר הוגשה ארוחת בוקר טעימה מול נופי ים המלח בחודש פברואר החורפי. הגשם מתגבר ומבריח את האורחים לחדרים אך לא אותי, לפניי שאני חוזרת לכיוון המרכז אני מנצלת בוקר של ספא מרוקאי מפנק ופרטי. ככה זה שאת אמיצה בהגזמה. ביאנקיני שלי אני אחזור אלייך הפעם עם כל המשפחה!
