בחני את עצמך – האם את ראציונלית?

בחורה עם מחשב נייד

אז האם את ראציונלית?
תוצאות – לא.
למי קראת לא ראציונלי?
לך.
סליחה, אל תכעסי, מייד אסביר.

לכולנו יש דפוסי חשיבה לא ראציונליים שנובעים מרצון בכללי אצבע, בפרשנות מהירה של המצבים והגירויים שמגיעים אלינו.
כמעט לכל אירוע שאנו חווים יש יותר מדרך אחת לפרש אותו. התמונה השלמה כמעט אף פעם לא מוצגת לנו במלואה ואנו נדרשים להשלים את המידע באופן עצמאי. הפרשנות שלנו לאירועים מסתמכת על האמונות שלנו ביחס לעולם.
למשל – קופאית שמעבירה באיטיות את המוצרים בסופר, יכולה להתפרש אצלנו כעצלנית כחדשה וחסרת בטחון או כיסודית ומשקיעה. בהתאם לפרשנות שלנו, היחס שלנו כלפיה והתחושות החיוביות או השליליות שלנו ישתנו.

מכיוון שהשלמות המידע והפרשנויות הללו הן מהירות ואוטומטיות, אנו מתייחסות אליהן כאל עובדות ולא מטילות בהן ספק.
לעתים הן נכונות ומקדמות (למשל – הוא חייך אליי, הוא בטח מחבב אותי/הצלחתי במבחן, זה אומר שאני חכמה), אבל לעתים קרובות הן לא (למשל – הוא לא אמר לי שלום, הוא בטח כועס עליי/נכשלתי במבחן, זה אומר שאני טיפשה).
במקרים אלה נקראות הפרשנויות "עיוותי חשיבה" – דפוסי חשיבה שמעכבים אותנו. ככל שאנו סובלות מיותר קשיים רגשיים, כך יתפסו עיוותי החשיבה חלק גדול יותר במחשבותינו ויעכבו אותנו יותר.

מהי הדרך להתמודד עם עיוותי החשיבה?
קודם כל לזהות אותם ולהיות מודעים אליהם ואז לקרוא עליהם תיגר.

מהם עיוותי החשיבה הבולטים ביותר?
נסו לזהות את עצמכן בהם.

1. קריאת מחשבות – "אם החבר לא אמר לי שלום, הוא כנראה כועס עליי/שונא אותי".
מדובר באמונה שאנחנו יכולות לנחש או לפרש את מחשבותיהם של האחרים, את רגשותיהם והלך רוחם גם אם הם לא אומרים לנו אותן.

למה זה גורם?
אנו עשויות להתרחק ולוותר מתוך הבנה שגויה שקיבלנו פידבק שלילי מהסביבה.

2. חיזוי עתידות – "אין סיכוי שאצליח בזה", "זה יהיה קשה מדיי".
אנו מניחות שאנו יודעות מה עתיד לקרות אך בפועל נוטים לנבא תוצאות מחמירות ופאטליות יותר ממה שההסתברות מציגה.

למה זה גורם?
אנחנו מונעות מעצמנו את הסיכוי להצליח.

3. הדבקת תוויות – "אם נכשלתי במתמטיקה, אני כשלון במתמטיקה".
ייחוס תכונות שליליות כלליות בהתבסס על מקרים בודדים.

למה זה גורם?
עצם שימת התווית מקבעת את התפיסה שלנו את עצמנו ככאלה ופוגעת בדימוי העצמי שלנו.

4. שלילת החיובי – סטודנטים שיצאה מהמבחן בתחושה שלילית אבל קיבלה ציון טוב, תיטען שהמבחן היה קל, שהיה לה מזל ושהבודק היה רחמן.
פסילת רמזים חיוביים – מה שנקרא, לא ניתן למציאות לבלבל אותנו.

למה זה גורם?
מקבע את הדימוי העצמי הנמוך שלנו.

5. הכללת יתר – לא הצלחתי בראיון עבודה – אני לעולם לא אעבור ראיון עבודה.
גזירה ממקרה פרטי לכלל המקרים.

למה זה גורם?
שוב, לירידה בבטחון ולהימנעות מעשייה.

6. חשיבה דיכוטומית (חשיבה בשחור ולבן, הכל או כלום) – "אם לא התקבלתי למשרת חלומותיי, אין טעם שאמשיך לחפש", "אני חייבת להצטיין בלימודים, אחרת אין סיבה ללמוד בכלל".
מדובר בהנחה כאילו קיימות רק שתי אפשרויות – הטובה ביותר והגרועה ביותר, כשלון או הצלחה, אני גאון או שאני טיפשה.

למה זה גורם?
לציפיות לא ריאליות, לאכזבה ולהימנעות

7. משפטי "צריך" ו"אסור" – אני חייבת ללמוד באוניברסיטה. אסור לקחת חופש. צריך להתקדם לניהול.
מדובר בחוקים שאנו מנסחות לעצמנו ומהווים גבולות נוקשים שקשה ולא תמיד רצוי להישאר בתוכם.

למה זה גורם?
לתחושת תסכול, אשמה וביקורת עצמית כאשר אנו לא מצליחות לעמוד בחוקים אלה או כאשר הם לא מתאימים לנו.

8. העברה לפסים אישיים – הפרוייקט לא הצליח כי לא עבדתי קשה מספיק או כי אני לא מקצועית מספיק.
לקיחת אחריות רבה מדיי על כתפינו, ביחס לאירועים שליליים שהושפעו גם מגורמים אחרים.

למה זה גורם?
לתחושת אשמה והלקאה עצמית.

9. חשיבה רגשית – אם אני מרגישה חוסר בטחון בעבודה אני כנראה לא מספיק טובה.
מתן משקל רב מדיי לתחושות והתייחסות אליהן כאל האמת המוחלטת.

למה זה גורם?
לירידה בבטחון ולהימנעות.

10. העצמה ומיזעור – התעלמות ממחמאות שקיבלנו מהבוס והתמקדות רק בביקורת השלילית שניתנה לנו.
העצמת רמזים שליליים ומיזעור עד התעלמות מרמזים חיוביים.

למה זה גורם?
לבאסה 😉 ולחיזוק התחושות השליליות שלנו.

אם הייתי חייבת לבחור, הייתי אומרת שעיוותי החשיבה הדומיננטיים שלי הם קריאת מחשבות והעצמה ומיזעור.
ומהם עיוותי החשיבה הדומיננטיים אצלכם?

noashalev
פסיכולוגית תעסוקתית. מספקת שירותי ייעוץ, ליווי וטיפול תעסוקתי, בצמתי בחירה, שינוי ומשברים בקריירה, הכנה לראיונות עבודה וליווי בחיפוש עבודה. הקליניקה ממוקמת בשוהם ובתל אביב. http://noa-shalev.com/