בחירתו של רפאל פ.

קיבלתי את הספר ושמחתי לקרוא משהו קצת אחר, שונה, מנקודת מבט מעניינת.

על מה הספר?

ורדה פולק-סאם, צלמת מורת דרך וסופרת, כתבה סיפור מיוחד בדרך הסתכלות מעניינת על החיים. היא פורשת בפני הקורא את סיפורו של רפאל המוצלח שנפשו נמשכת מנעוריו למקומות אפלים במקצת. הקורא ממש יכול להרגיש את מחשבותיו ולהזדהות איתן, החל מגיל צעיר. לא מגיל אפס אלא אפילו לפני, בעת היותו עובר ברחם אימו. יש לו היסטוריה משפחתית מעניינת שהוא מתבונן עליה מהצד, והוא לא נותן לדבר לחמוק ממנו. אהבתי את הספר מאחר והוא כתוב בצורה מעניינת, הוא מאוד קריא וזורם. לא כל ספר גורם לי להסתכל על החיים מנקודת מבט אחרת מעט, והספר הזה בהחלט עשה לי את זה.

צילום: ורדה פולק-סאם

איך זה מתחיל?

אני מרחף בשמי ירושלים אהובתי, עיר הולדתי ובגרותי, ומביט על חיי בפעם האחרונה לפני שאלך בדרך כל בשר. דואה על פני רחוב דגניה, שחזיתו הזקופה והגאה חוסמת שביל יוקרתי הטובל בשלוות עשירים ואחוריו צופים על עמק הסוסים של אלפי, המפריד בין שכונת בית הכרם לגבעת שאול.

בית האושר שלי, אני מתרפק על חלון הזכוכית הקפוא, הכולא בתוכו מרפסת מצופה אבן ירושלמית. עוטף ומחבק את משולש החדרים שמרכיב את הפאה הצפונית־מזרחית של קומה חמש. בחדר הכחול נוצרתי ובאמצעי נולדתי. כאן עברו עלי ארבע שנות חיי הראשונות. שנות אושר. משפחה מושלמת. אבא, אמא, אני. אבא… אני נצמד אל החלון האטום… אבא… מבקש לראות פניו כפעם… אבא… אני גולש בכאב על מרקם האספלט של הדרך ללא מוצא. מעל צפרדע הזבל הירוקה מביטים בי חמישה פרצופים חייכניים, עטורים עלי כותרת פרחוניים שזורחים באדום, כתום, כחול, ירוק, וקוראים בקול: ״בואו לגן לאה״.

גן לאה. גן הילדים הראשון שלי. אני שומע את הגננת לאה, שנקראה על שם סבתהּ שנולדה על שפת החידקל, מסלסלת קולה: ״על שפת ים כיאייננרת, אארמון רב תפאארת…״, ומספרת לנו, בני השנתיים והשלוש, שהיֹה היה פעם ארמון קסום, ובארמון שלושה מגדלים צרים וגבוהים מאוד. גגותיהם המחודדים רקועים ביד אמן, מצופים עלעלי זהב אדום, טהור ונקי. ״והאגדה מספרת,״ מסלסלת לאה את סוף הסיפור בנעימת מלעיל ארוכה, ״שהם חיו באושר ועושר עד יום מותם.״ מסלסלת ומביטה, לחייה סמוקות, בתמונת בעלה סתום העין שעל הקיר, והוא מחזיר לה חיוך משופם. (…)

עוד פרטים על הספר ניתן למצוא כאן.