בְּבֵית הַסֵּפֶר הדמוקרטי שֶׁל הוֹד השרון, בְּמִסְגֶּרֶת שָׁבוּעַ צֶדֶק חָבַרְתִּי, הִתְנַהֵל מיקרוקוסמוס שֶׁל מַעֲרֶכֶת בְּחִירוֹת.
הַיְּלָדִים הִתְחַלְּקוּ לַקְּבוּצוֹת שֶׁל מִפְלָגוֹת, אַנְשֵׁי תִּקְשֹׁרֶת, מִשְׂרַד פִּרְסוּם וְיָעוּץ, מִשְׂרָדֵי סְטָטִיסְטִיקָה וּסְקָרִים, צֶוֶת קַלְפִּי, וְהעם״ עַל פלגיו הַשּׁוֹנִים.
בֵּית הַסֵּפֶר הִתְמַלֵּא צִוְתֵי צִלּוּם שֶׁהֵפִיקוּ סרטוני תַּעֲמוּלָה נוֹקְבִים, יוֹעֲצִים חָקְרוּ מצעי מְפַלְּגוֹת (אִם יֵשׁ) וּפְרָטִים אֲחֵרִים עַל מִפְלָגוֹת שׁוֹנוֹת. הַסּוֹקְרִים בָּחֲנוּ צוּרוֹת שׁוֹנוֹת לְהַצָּגַת נְתוּנִים וְיָצְאוּ לַמֶּרְכָּז הֵעִיר עִם קַלְפִּי מִדְגָּם מִדֻּגמת.
בַּמְּסִבּוֹת העיתונאים שָׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַתִּקְשֹׁרֶת שְׁאֵלוֹת נוֹקְבוֹת וְהַפּוֹלִיטִיקָאִים״ לֹא התחמק מִתְּשׁוּבוֹת. אַנְשֵׁי הַתִּקְשֹׁרֶת הוֹצִיאוּ עִתּוֹן עִם טורי דֵּעָה.
״העם״ על פלגיו השונים למד על דרכי מחאה שונות, חטא בגרפיטי ותלה כרזות צבעוניות (והתווכח אם מותר לתלות במקום ש״עם״ אחר כבר "תפס").
העם נראה חדור אמונה ותחושת צדק, וכלל תומכי פלגים שונים, חרדים, חילוניים, לאומנים וגם חברי הקהילה הגאה שהסתובבו ברחבי בית הספר תוך קריאת סיסמאות נלהבות.
בעימות הגדול, ממש לפני הבחירות, ״פוליטיקאים״ הציגו בצורה משכנעת את הבטחותיהם, עד שממש אפשר היה לחשוב שהם מאמינים במה שהם אומרים. אף אחד לא התפרץ לדבריו של האחר. העם הקשיב והפגין ממול.
לבסוף עמדו כולם בתור לקלפיות. חלקם הצביע על פי אמונתו (והחינוך אותו קיבל), חלקם עבור הקמפיין המשכנע. התוצאות היו … מעניינות.
היה שם הכל, כמו בחיים, אבל הרגיש כמו הפנינג דמקרטיה, ותסלחו לי על הביטוי "לימוד משמעותי".
