בחזרה לעתיד: רטרו חינוכי

לפני כמעט שנתיים, נסעתי לסיור בבתי ספר חדשניים בלונדון. כמה מאפיינים חזרו על עצמם: ראינו פחות ילדים יושבים בשורות ושותקים ויותר ילדים עסוקים בפעילויות שכללו תנועה ודיבור; פחות התמקדות במקצועות עיוניים ויותר משקל לתחומים אומנותיים ומקצועיים; פחות שינון וציונים ויותר הערכה חלופית שמסכמת למידה מבוססת פרויקטים; פחות הוראה ויותר למידה.

משהו מזה נראה לי מוכר: להוציא את הטכנולוגיה, מה שנחשב היום לשיא החדשנות בעולם החינוך היה שם כבר כשאני הייתי ילדה בשנות ה-70.

תכלס, מדובר ברטרו חינוכי:

למידה בעבודה

בבתי הספר של התמונה הגדולה (Big Picture Learning) המאפיין החדשני העיקרי הוא ההתמחות. שלושה ימים בשבוע הילדים מגיעים לביה"ס ושני ימים כל תלמיד בוחר התמחות על פי כישוריו ושאיפותיו.

אנחנו למדנו חמישה ימים בשבוע, ויום אחד הוגדר כיום עבודה שבו כל אחד בחר ענף במשק ועבד בו כשוליה. לא למדנו-על, למדנו מהעשייה תוך כדי תנועה (Learning by Doing).

פרויקטים

בתי ספר רבים עוברים ללמידה מבוססת פרויקטים (Project Based Learning), במחשבה ששיטה זו היא המתאימה ביותר להכשרת התלמידים לשוק העבודה העתידי.

פעם אומנם לא קראו לזה ככה, אבל למידת פרויקטים הייתה נוכחת בכל מקום. מבחנים כמעט ולא היו, בוודאי שלא לפני כיתות ז-ח, ונושאי לימוד סוכמו בדרך שהיום קוראים לה הערכה חלופית: העלאת הצגה, הדמיית משפט, הכנת ארוחה, תערוכה וכדומה.

זכור לי מרחב ללימוד לשון שבו כל הלמידה נעשתה בפינות עבודה שכללו חידונים, דפי עבודה ומשחקים, וכל ילד התקדם על פי בחירתו בקצב אישי. היום קוראים לזה למידה התנסותית פעילה, משחקית או חווייתית; "בזמנו," סיפרה לי המורה ללשון דאז, "פשוט רצינו שהלמידה לא תהיה רק פרונטלית".

כישורי חיים

בכל בית ספר חדשני תמצאו היום מטבח לשיעורי בישול (פעם: כלכלת בית), כיתות נגרות, עיצוב ומייקרים (שיעורי מלאכה), חדרי חזרות להרכבים (חדר מוזיקה) וחממות אקולוגיות (גן ירק). אצלנו כל יום היה נפתח בשעת עבודה במשק-החי של ביה"ס: עישבנו גינות, גידלנו ירקות, חלבנו גדיים, ניקינו לולים, אספנו ביצים וגם שטפנו את הכיתות בעצמנו.

(בתמונה: אני מקבלת ילקוט מחבריי לגן הילדים לכבוד העלייה לכיתה א', קיץ 1975)

יחס אישי

טד סייזר, מייסד בתי הספר המהותניים בארה"ב (Coalition of Essential Schools), דיבר על כך שהוא לא יכול ללמד ילד שהוא אינו מכיר היטב. בבתי הספר שהולכים בדרכו שמים דגש על למידה מותאמת אישית (Personalized Learning) – עוד אחת מהמגמות המובילות כיום בעולם.

המגמה הזו מקודמת בעיקר בזכות הטכנולוגיה שמאפשרת מעקב אחרי הלמידה בזמן אמת (כמו בבתיה"ס מדגם Altschool). טאבלטים אמנם לא היו לנו, אבל היינו 18 ילדים בכיתה וישבנו בצורת ח' שבה כולם רואים את כולם ומתאפשר קשר-עין בין כל השותפים ללימוד.

ביה"ס היה קטן וכולם הכירו את כולם. מנהלים בעולם מפצלים היום את בתי הספר העצומים שלהם למיני-בתי-ספר, בניסיון לשחזר את האינטימיות ואת ההיכרות הקרובה מפעם.

התחדשות או חדשנות

אני לא טיפוס נוסטלגי ולא חולמת על חזרה לעבר. אבל אני מוצאת את העובדה שיסודות מסוימים כבר התקיימו כאן, כמי שיכולה לעודד מורים, מנהלים וקבוצות הורים להעז ולפעול לשינוי בתי הספר שלהם.

אין צורך להמציא את הגלגל – רק להסתכל אחורה במראות הצדדיות ולחשב מסלול מחדש. וכמובן גם להשתמש בטכנולוגיה הנהדרת שנוספה לחיינו בעשור האחרון כמנוף שיעזור לנו לקחת את הדברים המוצלחים מפעם צעד אחד קדימה, ולשדרג את בית הספר למקום מעורר השראה שכיף לבוא אליו לא רק כדי לפגוש את כל החברים אלא גם כדי ללמוד.

על המסע ללונדון: תיכון סטנלי פארק, סאמרהיל, ג'ו ריצ'רדסון, תערוכת טכנולוגיה בחינוך

על בית הספר העתידי שיהיה יותר "בית" ופחות "ספר"

ולכל אלו שמיואשים וחושבים שלא נצליח לשנות את המודל הנוכחי של סגידה לציונים ומבחנים – אתם טועים! בדקתי את הסטטיסטיקה ו-גם זה יעבור… שתהיה לכולנו שנת לימודים פורייה ומוצלחת!