תופעה יחסית חדשה הולכת ומתבססת בחיי הפנויים – פנויות. גברים שמודיעים מראש שאין להם עניין לחזר, לדבר, לטלפן וכו'. סימון חיובי בטינדר, קחי מונית, בואי, סקס ותלכי. לרגש? תרגשי את אותי! להשקיע, ממש לא, אפס מאמץ.
בשיחות עם גברים לקראת גיל ה- 40 , מצטיירת תמונת מציאות חדשה ולא פשוטה; "חברים, פורנו, משחקי מחשב, ספורט, מרגשים יותר..", "נמאס לי מבחורות בדייטים מזעזעים", "לחזר, תחזרי את אחרי, תגרמי לי לרצות.."
חלק משיחה עם מטופל:
אני: גם סקס עם אישה לא מעניין אותך?
הוא: לא חייב דייט. יש עוד הרבה דרכים פשוטות להשיג סקס עם בחורה בלי כל המסביב.
אני: המסביב עושה את זה לאחר, למיוחד, למענג.
הוא: זה סיפורי שלגיה. אני מעדיף שתבוא ותלך.
אני: לא תיקח ותחזיר אותה?
הוא: הצחקת ממש. זה תל אביב..
עולם חדש הולך ונוצר, גברים שיש להם עניין בדברים רבים המהנים אותם ורובם נמצאים בסמרטפון. הריגושים הלא מציאותיים מדהימים, בעיקר אפס המאמץ שיש בהם. מה הטעם לצאת, לחזר, להשקיע, לדבר, אם הכל נמצא במרחק של קליק?
לדבר? זה לשלוח הודעת טקסט. ממש לטלפן זה שלב מתקדם ממש בקשר. אפילו מלחיץ.
לקרוא כרטיס באתר הכרויות? מייגע, קליק בטינדר, עדיף.
לאסוף בחורה מהבית? שולח בקליק מונית מגט טקסי וגם את החזרה.
להתלבש לדייט? חולצת טי שירט אפורה-לבנה- ורודה וכפכפים, מה לא טוב?
לפעמים הם מתעוררים לקראת גיל 40 ומגלים כי הם בעלי רדידות רגשית, קושי לתפקד בקשר ממשי, ציפיות לא ריאליות מבת הזוג, כעס עצמי ובעיקר אינדיבידואליזם קשה להפרה.
להערכתי, ככל שהאפליקציות והמשחקים יהיו מורכבים ומרגשים יותר, יקטן הצורך בהיכרות עם פרטנרית במציאות. במשחקים של מציאות רבודה השחקן ממש חווה משחק בקזינו כביכול אמתי, מארחת וירטואלית מקבלת אותו ומושיבה אותו, הוא יושב על הבר, בשולחנות ההימורים ופוגש דמויות, כאילו אנשים. כאילו הוא באמת התלבש, נסע וישב ליד שולחן בקזינו אמתי. בסקס זה כבר קורה, מגע עם אישה? קשה.. באפליקציה זה קל יותר. ילדים? בספק.
המעניין הוא שאין אחד שטוען כי הוא קיבל החלטה מודעת לחיות חיים אינדיבידואלים באפס מאמץ. להיפך, הרווק המתבגר יצהיר שאינו רוצה להיות לבד, שהוא רוצה ילדים והרבה, רק הוא פשוט מסרב לקום מהספה. את רוצה אותו? אז יאללה בואי, אל תהיי כבדה.
