החנייה הבלתי מזמינה בעליל ברחוב, בקרבת הסורה מארה, לא היתה סימן לשום דבר שיבוא אחריה.
הכניסה מהחניון התת קרקעי, הפציע עם וידאו ארט על הקירות ושידר מקום מעודכן ויצירתי. המסדרון האפלולי הוביל למעלית. והיא, הובילה אותנו לקומה 10, ששם נפתח בפנינו גג רחב ידיים, מעוצב בנועם מחומרים טבעיים וחושף מתח בין עיצוב כפרי ושקט ולנוף אורבאני.
שנינו, המושבניקים, קפצנו אל קצה הגג כדי להתרשם מהנוף של העיר ומיהרנו לתפוס מקום בשולחן קרוב לבמה.
בעוד רגע יעלה אל הבמה, אלון אולארצ'יק. אני מתביישת להודות שמעולם לא ראיתי אותו בהופעה חיה. ואם להיות רגע כנה, הציפייה, היא לא ממש גבוהה.
בנתיים אנחנו מעלעלים בתפריט שמדבר באותה שפה עם העיצוב ומזמינים משהו קליל לאכול ומוסיפים קצת אלכוהול לשולחן.
אל הבמה מגיע אולארצ'יק וכמה נגנים. רגע קצר והוא מתחיל לשאוג אל הקהל. קשוב וזורם עם גחמותיהם.
לפני רגע נגמר יום כיפור, האוירה המיוחדת נכנסת אל העיר, אל המקום המיוחד הזה, הסורה מארה, וגם אל הבמה. הקהל מתמסר בשמחה אל המוסיקה שאלון בעצמו הגדיר 'לא רוק ולא ג'ז. באמצע'.
ילדים בשנות העשרים וקשישים בגילי שרים יחדיו את שיריו, שחלקם הפכו קאלט.
"איזה כיף שגילינו את המקום הזה" אומר לי בנזוגי בזמן שאני מתענגת על קטע הסולו של קרן טפברג המתופפת.
אכן ערב בכיף.
#suramara
#סורהמארה
#אלון אולארציק
