העיניים עוד סגורות ואני שומעת את צלצול הרקע של הטלפון – צליל מעצבן שלא מרפה, אין לי ברירה ואני מושיטה את היד לכיון ונוהמת בעצבים "הללו" – היי מותק אני שומעת את הקול המתוק ביותר שאני מוכנה לקבל בשעה הזו , אלה (שם חיבה -לאריאלה) ממנהטן. . אוהה…אני שומעת צליל של "לא נעים לי…" אני שומעת בקול שלה, אבל הייתי מוכרחה אותך עכשיו.
את אלה אני מקבלת באהבה בבוקר, בערב, בסתיו ובאביב – אין שיחת טלפון שלא מתקבלת באהבה ממנה. כמעט בכל המקרים אנחנו עושות חשבון פער שעות ומדברות, הפעם הבנתי שאם נשבר פער השעות – יש לזה סיבה. עכשיו נשאר רק לברר אותה.
אורלי, את שומעת? כן, אני יודעת שאת רוצה להרוג אותי – זו שעה שאת ישנה בדרך כלל. את צודקת אני אומרת לה, כדאי שתהייה לך סיבה מופלאה לצלצול הטלפון הזה. את יודעת שזה הורס לי את הבוקר אם מעירים אותי ככה אני שואלת-מזכירה? כן, היא אומרת. אם תסתמי את הפה את תדעי גם למה.
סוף סוף אני שותקת. אורלי , היא אומרת כמעט בלחש – אני בהריון. היי, מזל טוב מותק אני אומרת. איזה כייף לנו, נכון?את שמחה? מתוכנן? איזה שבוע? – אני יורה את השאלות הראשונות. אני מכירה את אלה מספיק טוב בשביל לשמוע את השתיקה הרועמת. היי בובה אני אומרת ברכות יתרה – אנחנו צריכות לעשות שיחת בנות? כן, אני שומעת את הדמעות, ובדרך כלל בשורת הריון לא מביאה איתה דמעות לא מהסוג המתאים.
בואי, אני מקשיבה לך מתוקה. כמה שתרצי. מתי שתרצי. איך שתרצי. ואם תרצי לשתוק עכשיו ולדבר אחר כך, גם טוב לנו. בינתיים חיבוק חוצה אוקיינוס בשבילך באופן פרטי. שניות של שקט באוויר והיא שואלת אותי אם אני זוכרת את דיוויד. כן, אני אומרת. את זוכרת שלפני כמה חודשים היית כאן? כן בייב, אני זוכרת. כמו תמיד.
את זוכרת את הערב ההוא במועדון על החוף שיצאנו עם החבר של דיוויד. כן יקירה אני עונה בסבלנות. אני בהריון היא אומרת ואני חושבת שזה ממנו. אני שותקת. מ'תומרת את חושבת – אני שואלת? הרי יש לוח שנה ואת יודעת מה עשית ואיפה היית בדיוק כשנפרדת ממני ומדיוויד.
הוא יהרוג אותי איתן (בעלה) אם הוא יידע – זו תקופה שבלאו הכי ניסינו להרחיב את המשפחה ולכן אני לא יודעת בדיוק של מי הוא. טוב מותק אני אומרת – קחי נשימה עמוקה ובואי ננסה להרגע ולחבק את עצמנו קודם כל, אם לא נעשה את זה – אם לא נאהב, לא נוכל להתמודד.
מה את חושבת אני שואלת? מה את מרגישה? הילד נשאר אצלי כמובן – אין אופצייה אחרת. יש אופציות אחרות אבל אנחנו בלאו הכי רצינו להרחיב את המשפחה רק רציתי שבעלי יהייה האבא ולא יהייה כאן ספק.
תראי, אני אומרת אלה, לא היו צדיקים בסיפור הזה למרות שאולי היו "ניסים" מסוג מסויים. אני לא הולכת להטיף לך כמה זה טוב / רע – אלא להיות אתך ולא חשוב מה מסביב. אני מנסה לברר איזה שבוע היא ואם היא במעקב הריון ואם היא סיפרה לו – כן אורלי, אמרתי לו והוא מאושר. מי אני שאקח לו את האושר הזה בזמן שהוא עשוי להיות זכאי לו? הרי אחרי הכל זה יכול להיות ילד שלו?
מה נעשה אורלי? היא מייבבת. האמת אלה? התקלת אותי בשיא הבוקר ואני עוד לא במוד של מחשבה פרקטית. את תוכלי לישון קצת אני שואלת? אולי – היא אומרת לי. בואי אהובה שלי, בואי ננסה לישון קצת , אני אנסה לאסוף קצת מחשבות ונראה הלאה עוד כמה שעות. מתאים לך? כן היא אומרת מתוך נתיב הבכי.
מקלחת של מים מפנקים ולמיטה לנסות לישון כמה שעות, בפקודה !! – תפסיקי להריץ עכשיו מחשבות של "אם" ו"אילו" ו"אני לא בסדר" – בואי נדלג עליהם עכשיו וקודם כל לישון. אני מקווה ששלחתי את אלה לישון וכאן בישראל התחלתי לנסות לארגן תחושות ומחשבות.
חיכיתי שהיא תקום ועל כוס קפה טרנס אטלנטית נוכל לנהל שיחה שתהייה קוהרנטית יותר. אני שומעת עד כאן את כל מי שמצקצקת בלשונה, וחושבת על כל אלה שמסתובבות כאן בתל אביב ועברו את הסרט הזה……כן, זה יכול לקרות למרות שבדרך כלל אנחנו חושבות ש"לי זה לא יקרה" ו"מגיע לה".
לא, לא מגיע לה עונש על שעשתה מה שאיננו נהוג ולא ראוי – יאמר. אבל , כאן , בדיוק כאן צריכים את מי שמגדיר את עצמו לחבר. צריך להיות שם, איתה ולצידה ולחשוב איך הולכים הלאה.
אלה, אני אוהבת אותך – את החברה הכי מופלאה שנמצאת בליבי ואנחנו נעבור את זה. לאט אבל יד ביד. לא חשוב מה תעשי ואיך – נכון /לא נכון -> אני לא בית משפט, לא מוסרי ולא ערכי. אני החברה שלך ואני אהייה אתך בכל דרך שתחליטי. בשביל זה ריבונו המציא חברות. גם בשביל זה.
בחורה טובה מבית טוב – זה קורה.
