בוקר טוב!
בוקר טוב! שנים הייתי שומעת "בוקר טוב" והתשובה היחידה שהייתי מצליחה להוציא מעצמי בציניות,
"איזה בוקר טוב? הוא היה טוב אם לא היתי ערה עכשיו / מטיסים אותי חזרה למיטה". ועוד וריאציות וסוגים
של תלונות על המצב המאולץ של ערות בשעות הבוקר המוקדמות.
בערך עד הצהריים היה לוקח לי להתניע ולשפר מעט את מצב הרוח.
בטח כבר הבנתם שאני לא אשת בוקר, וזאת במילים העדינות. מאז הילדות אני מגדירה את עצמי כציפור
לילה מובהק ומושבע, אוהבת את השקט הלילי ואת הריכוז שאני מצליחה להשיג רק בשעות הקטנות.
תמיד יש לי תחושה שכל היצירתיות שלי מתפרצת דווקא כשכולם ישנים ואני יכולה לקרוא, לכתוב וליצור
בשקט שלי ובמרחב שלי.
אבל, אין מה לעשות, רוב העבודות מתחילות בבוקר, וגם הייתי כבר מותשת ממצבי הבוקר ה"לא-טוב".
אני סבלתי וגם הסביבה סבלה לא מעט.
מאוחר יותר למדתי וסוף סוף הבנתי – מצב רוח טוב לא ינחת עלינו בעצמו משום מקום, אלה
אנחנו אלה שצריכים "ללכוד" אותו ולטפח את התחושה הזו בעצמינו ובתוכינו.