מסורת, ריחות וטעמים של בית, מלווים אותנו לאורך חיינו, את דודה מרים הייתי פוגשת בילדותי בצאת כיפור, אז היינו מגיעים כולנו לדירת השיכון הקטנה והמטופחת עם הגינה של סבתא מלכה, ממול היה הפלאפל המיתולוגי של בת ים, היינו מתפנקים במנת פלאפל ונכנסים לסבתא לסלון הקטן בגדול אבל רחב מספיק להכיל 7 ילדים עם כל הנכדים שהגיעו במיוחד לשבור את הצום עם הספסיאליט'ה של סבתא, הרוזטה, המעמול והפישפשתין.

דודה מרים הייתה אישה יפה, תימניה אסלית כזאת, ארוכה, דקיקה עם אצבעות עדויות וידיים מטופחות, הידיים האלה המציאו מתכונים בישלו ואפו כמעט כמו קונדיטוריה מקומית בגבעתיים.

לאחרונה כתבתי על התפריט החדש של  "ביסטרו טאטי" http://tatti.co.il ונוכחתי לגלות כמה מחברותיי הן לקוחות של בית במקום, כולן ידעו לשבח ולספר ולהזכיר את עוגת מימי המיתולוגית אשר נמכרת רק לקראת כיפור, פעם בשנה ויש ביקוש והזמנות מראש.

יצרתי קשר עם ענת וביקשתי לשמוע יותר, לראות ולטעום, יצאתי נשכרת גם עם מתכון .

עשינו עסקת ברטר, אמא שלי, דודה שושנה שלה, תכין לה פישפשתין ומתכון ואני קיבלתי את הזכות לשתף באהבה את המתכון לעוגה המנצחת של דודה מרים.

"לפני מספר שנים כשפתחתי את המאפייה בגבעתיים הגיעה אימי והכינה את העוגה המיתולוגית לשבירת הצום העוגה הפכה מיד למותג מקומי לקראת כיפור ויש לנו לקוחות קבועים שמזמינים אותה מראש, אמא תמיד אפתה והמציאה מתכונים, כאן היא הצליחה להגשים חלק מהחלום".

העוגה מושלמת אבל ממש מושלמת לשבור את הצום היא אמנם עוגת לימון אבל אינה חמצמצה מיד ולא מתוקה מידי, היא רכה ורטובה כזאת שממש מגיע לנו להתענג עליה לצד כוס התה הראשונה ששוברת את הצום, אצלי זה משתלב נפלא גם עם ריבת האפרסקים המושלמת שנמכרת בעונה בכמות נדיבה.

בהיותי אישה עובדת גם בערב כיפור הצטיידתי מראש בכל המומלצים של ענת לשבור את הצום, עוגיות פנפורטה, ביסקוטי, עוגת דבש, עוגת גזר ומימי קייק אם תספיקו לרכוש ואם לא אז לפחות תכינו.

הבחירה של ענת נובעת מהצורך לשבור את הצום במשהו מתוק אולם לא מתוק מידי, מה שנקרא לא להרוג את הגוף במכת סוכר, מה שמקרא משהו קטן לשבור איתו את הצום.

בתיה חברתי היא דמות קולינרית מוכרת בעיר ויודעת להעריך ועל אף שהתחייבנו לא למתוק, נראה לכם…הפרוסות חוסלו, נעלמו אחרי הכל מחר צמים.

המתכון:

שעות הפתיחה בחגים לנשים עסוקות כמוני,