בואי אני אקרא לך בקפה….

בגילי המתקדם עוד לא הייתי אצל קוראת בקלפים או מציירת בגפרורים או רואה בכוכבים או קוראת בקפה…..יום בנות – החלטנו לשוטט בשוק הפשפשים – מקום שחביב עלינו מעבר, משחק בין עבר להווה, בין רהיט לחולצה, בין כורסה בסגנון לואי ה 14 (או לואי ויטון) לבין בגדי וינטאג' (למה קוראים לזה וינטאג' לעזאזל? טרנד כזה? …..).
אוריתה אומרת אי אפשר לשוטט באיזור בלי ללכת ל…..שהיא אחת מקוראת הקפה הכי ידועות והכי ותיקות כאן – משהו לא נורמלי , לא תאמיני איך היא מדייקת, סיפרה לי על דברים שאף אחד לא יכול לדעת אלא אם הוא בעל כישורים של מישהו מיוחד. כן, אני יודעת שאת סקפטית מותק, אני יודעת שאת לא מאמינה עד שמראים לך את העובדות, אבל תנסי, מה אכפת לך? מה יש לך להפסיד? מה יש לי להפסיד את שואלת? את מה שאני לא מאמינה בו באופן בסיסי ויסודי, להפסיד את מה שגורם לי לחייך היום ולשמוע סיפורים והבטחות שהבטיחו לך אוריתה ולעוד כמה שאני מכירה. מה, את רוצה שהיא תגיד לי שהיא רואה ח'  בשם של מי שיהיה בעלי בעוד נגיד משהו כמו 2 -4 שנים ו..יהיו לנו 3.4 ילדים, ו….יש אופצייה של חו"ל  על הפרק בענייני עבודה, ואולי אם יהיה לה מצב רוח טוב באותו יום היא גם תגיד שאני רגישה אבל לא רואים את זה מבחוץ, ויש לי גם קצת בעיות בבית אבל אני אתגבר על זה, נכון – זה ייקח שנה שנתיים – אבל בסוף יהיה בסדר. כן מותק שלי – שאלת מה יש לי להפסיד? את כל השטויות האלה……או מדוייק יותר את מה שאני חושבת שהן שטויות עטופות בהילה אפופה בקופאין בחדר אפלולי לפעמים עם ריח של קטורת.
אהה….תשאלו – איך את יודעת את הדברים? כן חברים, נשברתי והלכתי…אי אפשר לעמוד מול הזרם, כלומר – אפשר אבל בסוף הסקרנות….הסקרנות ואולי תשובה לשאלה : מה מביא כל כך הרבה אנשים אל המיסטיקה, אל מה שאין שום הוכחה מעוגנת בנתונים או במציאות עצמה (אלא אם היא רנדומלית). החלטתי כאמור ללכת עם יותר מאשר קורט של הומור ומראש התייחסתי לזה כאל בוקר של משהו דומה לסטנד אפ קומדי קצר של בוקר. אחרי האווירה המיסטית שתיארתי קודם , לגמתי קפה מר כלענה, ולא רק שהוא היה חרא של קפה אפילו ממתיק לא היה. קבלת פנים לא הייתה משהו שיירשם בדפי ההיסטוריה וגם לא משהו ששווה לרוץ לספר עליו לחבר'ה. מכיוון שהיו לפנינו שלוש דמויות (הזויות או לא – כל אחד יחליט לעצמו) חיכינו בתור ואחרי שלגמנו את מה שקרוי קפה – יצאה מאותו חדר קטנטן כבוד "הקוראת בקפה"  סובבה משהו את הספל והפכה אותו. נו שוין, זה הטקס שאלתי? מישהי שם בחדר הסתכלה עליי במבט זועם ואמרה : אם את לא מאמינה ב…..ובקריאה בקפה אז למה את כאן?  לכיי תגידי לה שאני שם כי רציתי לראות מה זה ולשמוע מה יגידו לי. לא יותר. החלטתי לשתוק. קשה לי אבל לא חשבתי שמתחשק לי לענות, לא הייתה לי שום תשובה ראוייה וכזו שתכבד אותי ולכן שתקתי. נדיר – אבל שתקתי.
או קיי – צעד קדימה. אני בחדר אפלולי עם ריח חזק של קטורת יושבת על כסא נמוך והיא מולי כשביננו מפריד שולחן לא גדול . היא מסתכלת על הספל ההפוך ושוב הופכת ומסתכלת על השרבוטים וכתמי הקפה שנותרו. אני בוהה לסירוגין בה ובכתמים שמזכירים את כתמי רורשאך שהם חלק מסדרת אבחונים בפסיכולוגיה ותוהה באותן דקות אם הגעתי לאבחון פסיכולוגי או סתם להשתעשע בנסיון לשמוע עתידות…עובר במוחי הבזק מחשבה שאולי בעצם יש איזה קו דמיוני מחבר בין  כתמי רורשאך לבין הפסיכולוגיה ההזוייה שהיא מנסה לייצר והבאים אליה מנסים לאמץ אל מוחם.
אחרי שראתה אצלי שחוויתי אכזבה עם מישהו שהאות ל' מצוייה בשמו והוא מצא לו אהבה חדשה צעירה ויפה היא מנחמת אותי שעד חודש נובמבר עוד שנתיים אני בטוח אמצא את אהבת חיי – מישהו עם האות ע' – שאיתו אני אקים בית, נו, כבר אני מעודדת ומרגישה שהעתיד הרבה יותר וורוד, מזכיר את הוורוד של מסטיק בזוקה שבא לי להקיא מהמתיקות שלו. פתאום משתררת לה דומיה מעיקה ומפחידה והיא עוצמת את עיניה  – לכי תנסי לחשוב מה היא ראתה ושמעה.
תודה לריבונו והשנייה המעיקה והארוכה עד מוות הסתיימה לה , היא לקחה נשימה ארוכה ואמרה : את יודעת מה פתחה בטון מעודד….נכון, ייקח לך שנתיים עד שתמצאי מישהו שתתחתני איתו (כבר סימנה אותי כחריגה בעדת בנות ישראל….) אבל את תגורי מעבר לים (נדמה לי שהבטיחו לכל כך הרבה שיגורו מעבר לים כך שאני ממש מתפלאת שנשארה מישהי בארץ. נחזור לעניינו – מאדאם  "חרא של קפה"  (זה הניק החדש שהמצאתי עבורה) הבטיחה לי כאמור לחיות מעבר לגבולות המדינה, כי עבודתו של ע'  יקיר ליבי (עוד שנתיים, זוכרות??) היא בחו"ל – אנחנו נגור קרוב לים בבית עם שלושה מפלסים.
במקום הזה עצרתי אותה כמעט בבעתה ואמרתי לה: היי היי, חכי רגע מאדאם, לפני שאת רואה בית עם שלושה מפלסים ליד ים – את רואה עוזרת בתוך הבית? את רואה מישהי שעושה קניות? מבשלת? מטפלת בילדים? – היא הסתכלה עליי בבוז מוחלט ואמרה : נו, רואים שאת לא רצינית, שאת לא מאמינה, שסתם באת לעשות צחוק מעניין אמיתי, אני לכאלה לא מתייחסת אבל מאה וחמישים ש"ח בבקשה….בשביל להציק לעצמי ולה…..ביקשתי חשבונית …. 🙂  לדעתי , נפרדנו בידידות יתרה.