בדידותו של קורא המחשבות / דלית אורבך הסקירה של אורה מזרחי ז"ל

דלית אורבך התברכה ביכולת מופלאה להיכנס למגירות נפשו של האדם ולנתח באופן מדהים ומרתק

הסקירה פורסמה לראשונה ב 1/3/11 בבלוג שלי בגלובל ריפורט.

ידיעות אחרונות, ספרי חמד 2010,     294 עמ'

מקור

 בדידותו של קורא המחשבות

זהו סיפורו של נרי, קורא מחשבות, שמסוגל גם לקרוא מחשבות שאנשים שחושבים עליהם טרם הספיקו לגבש. נרי הוא ילד בודד מאוד וגם כמבוגר הבדידות ממשיכה לגדול עימו. הוא נטול חברים בשל תכונתו זו. המושג רגש לא מוכר לו. ניתן לומר שהוא גונב את רגשותיהם של אחרים כדי לחוות את סוג הרגש שהוא רוצה לחוש.

התחלתי לקרוא את הספר בשקיקה רבה וקרה לי דבר מוזר. ראשית, כבר ציינתי שאני מאוד אוהבת את סגנון הכתיבה המשובח של דלית אורבך, מתחברת מאוד לדמיון הפורה שלה ולהבנתה העמוקה ביותר של נבכי נפש האדם.

זו הפעם הראשונה שספר שהתחיל בקול גדול, הסתיים בקול ענות חלושה. מבחינה "טכנית" לראשונה נתקלתי בתופעה מוזרה ביותר: קראתי את הספר בארבעה חלקים ולאחר כל חלק פשוט נרדמתי עם עייפות נוראית שנגרמה לי מהקריאה. עומס מחשבותיו של גיבור הספר וכניסתו ויציאתו למוחותיהם של אנשים פשוט הכבידה עליי והייתי חייבת לאמץ את מוחי כדי לעקוב אחר המעברים והמחשבות ותוך כדי כך גם גם עולם הדמיון והאסוציאציות האישיות שלי התעוררו וזה הכביד לי על המוח בצורה שלא תיאמן.

שני השלישים הראשונים של הספר ריתקו אותי מאוד. החלק השלישי היה מיותר ומאכזב ביותר מבחינתי. אם הוא היה מסתיים בפענוח פרשיית הרצח של בן כיתתו של נרי זה היה משאיר אותי עם טעם נפלא. מה שקרה לאחר מכן גרם לי להרים גבה. זה היה הזוי באופן כזה שלא הצלחתי יותר להתחבר יותר לדמויות ולנסות "לקרוא את המחשבות" של הסופרת. מאז שנכנסה לתמונה הבחורה-החוקרת של נרי, הדמיון של הסופרת השתולל יותר מדי וכבר לא יכולתי לשאת את זה. הרגיש לי שהיא ניסתה לתת סיום מיוחד ביותר לסימפוניה שהתחילה מאוד יפה, אבל מה שיצא, לטעמי, זה כלים לא מכוונים ומוסיקה צורמת ביותר.

ביחסים שבינו-לבינה ובמחשבות שבינו לבין עצמו  ג"כ התאכזבתי עמוקות. היו שם מספר תיאורים מיניים די מגעילים ומיותרים. ברור לי שאופי הספר מחייב העלאת מחשבות עלומות  שנמצאות אצל רובנו, כדי להעלות את רמת העניין, אבל גם כאן הדמיון הפרוע שלה דהר וגרם לי לתחושה לא נעימה, בלשון המעטה.

נראה לי שלמרות זאת אקרא את הספר בעתיד ובתקופה קלה יותר. ולא שיניתי את דעתי על הסופרת – היא אחת הכותבות היצירתיות ובעלת דמיון פורה ביותר והיא התברכה ביכולת מופלאה להיכנס למגירות נפשו של האדם ולנתח באופן מדהים ומרתק.

סקירה שלי על הספר יותר מדי נינה:
http://saloona.co.il/sigaliot/?p=342

סיגלית בן-ישראל
כאן תמצאו סקירות של ספרים, סרטים וחוויות אישיות. הסקירות הן אישיות שלי או של חברים שקוראים וכותבים. למען הגילוי הנאות אספר לכם, שבנוסף לספרים שלי, אלו שאני רוכשת או שואלת, לעיתים אני מקבלת ספרים לקריאה וסקירה מההוצאות לאור השונות. אני תמיד כותבת בכנות את תחושותי לגבי הספרים שאני קוראת ולכם נותר רק לבחור אם הם לטעמכם או לא. שמחה לארח אתכם בבלוג שלי ואשמח אם תגיבו.