כבר שש שנים אני חולמת על דוקטורט; לא שביל להיות דוקטור, בשביל לחקור ולחבר מחקרים מוכחים לשטח.
אני יודעת, האקדמיה אומרת שהיא עושה את זה, וזה קורה מעט מדי (למעט במדעים מדויקים).
והשבוע, מרצה שאני רוצה ממש שינחה אותי הסכים;
אפילו מצאנו נושא מרתק- חשיבה ביקורתית ופילוסופית אצל ילדים.
ואז, גילינו, שחסרות לי שתי נקודות בתזה.
שתי נקודות שבגללן לא אוכל לעשות דוקטורט.
אז הציעו לי לעשות עוד תואר שני; אבל יש לי כבר שניים.
ובכיתי, שעתיים כמעט; שעה לכל נקודה כנראה.
והחלטתי שזה הזמן להגשים חלומות אפשריים, שתלויים בי.
כי בעולם הזה יש פריצות דרך כל יום ואני יודעת, כי כבר פרצתי וסללתי כמה דרכים.
וכשהגעתי למפגש החמישי של הקורס מצמיח הכנפיים של סלונה ולאומי הרגשתי יותר מתמיד את אחוות הנשים שמתקיימת שם.
אולי זה בגלל הזמן שעבר, ההכרות שמעמיקה, האיכפתיות.
עוד צעד בדרך אל המטרות שלי, עוד צעד לעצמאות.
ואולי, בעתיד, יהיה גם דוקטורט.
