בגיל 35 לקחתי לראשונה ריטלין

ניסיון להתרכז
מרוכזת רק כשזה מעניין

תמיד חשבתי שהפרעות קשב וריכוז הם עניין לילדים אשר מפריעים בשיעור או לסטודנטים עצלנים ומפונקים. אני התנסיתי בו לראשונה לפני שבועיים ומבחינתי: חבל שלא גיליתי את הכדור הזה קודם.

אז קודם נעים מאד, אני נטע. בת 35, ללא זוגיות וולא ילדים. תמיד סבלתי מביישנות ומרגישות חברתית. תמיד נאבקתי חברתית ותמיד ריחפתי באויר. ובכל זאת סיימתי בגרויות, עשיתי צבא, עשיתי תואר ראשון. אבל תמיד תהיתי מה אני הולכת לעשות כשאני אהיה גדולה. אף פעם לא מצאתי את עצמי באף מקצוע. לא הצלחתי להתקבל להרבה עבודות ותמיד ייחסתי זאת לביישנות שלי, לרגישות שלי או פשוט לעובדה שאני אישה. גם כשהיתה לי עבודה, הרגשתי שהיא לא מספיק טובה ואני לא ממצה את הפוטנציאל שלי. תמיד קינאתי באנשים שיש להם הרבה תחביבים והם מצליחים לעשות את הכל בהצלחה. אני אמנם מתעניינת בהרבה דברים ואני יכולה לקלוט דברים מהר אך בסופו של דבר אני לא מתמידה בשום דבר. הייתי הולכת להרבה פסיכולוגים/ מאמנים/ הרצאות להשראות שונות. זה בהתחלה היה נותן בוסט אנרגטי אבל מתישהו מפסיק לעזור.

ניסיון להתרכז

מתישהו החלטתי לקחת לימודי תעודה לקורס לשנתיים. תעודה שמאד רציתי ולמרות שידעתי שיהיה לי קשה, החלטתי שאני מתמידה בזה לא משנה מה. המבחן היה קשה אך כולם עברו, חוץ ממני. אז לראשונה החלטתי לבדוק אפשרויות להקלות. בדקתי את העניין של הפרעות קשב וריכוז. אני שומעת הרבה אנשים שאומרים שיש להם הפרעות קשב וריכוז והחלטתי לבדוק על מה כולם מדברים. כשראיתי סרטונים ביוטיוב על ההפרעה זה היה נשמע לי שיש לי את כל הסימפטומים. . תמיד התקשיתי להתרכז בדברים שלא מעניינים אותי ואני סובלת מחולמנות יתר. אך איכשהו בכל זאת הסתדרתי בלימודים. פשוט הייתי דוחה את הכל לדקה האחרונה ואז הלחץ היה גורם לי ללמוד. יש לי נטייה גבוהה למרוח דברים במקום להתנהל ביעילות. בעבודה אני מצליחה להתנהל ביעילות רק כשיש לחץ. דברים שמלהיבים אותי בזמני החופשי גורמים לי לנסות פרוייקטים חדשים אך אלו נעלמים מהר מאד  עם ההתלהבות. משימות פשוטות לוקחות לי יחסית הרבה זמן. את כל הסימפטומים האלו לקחתי את זה כמובן מאליו וחייתי עם זה, עד הכישלון הנוכחי בבחינה.

ואז שאלתי את רופאת המשפחה על הפרעת קשב וריכוז. היא נתנה לי מינון נמוך של ריטלין. מה אני אגיד לכם, הרגשתי שזה נותן לי גם ריכוז וגם מעמעם לי את ההצפות הרגשיות שאני חווה. אפשר להגיד שזה אפילו תיפקד כתרופה נגד דיכאון. אך יש לציין שלא הכל מעולה עם התרופה. לפעמים יש לי הרגשות של בחילה וגם אני מרגישה דפיקות מואצות. ולכן אני לוקחת את התרופה רק בבוקר. למרות שהתרופה היא למשך 4 שעות בלבד אני מרגישה את השפעתה גם בערב. בינתיים עשיתי את מבחן המוקסו. התוצאות אינן חד משמעיות. המאבחנת שעשתה לי את המוקסו (ויש לה דוקטורט בתחום) כן ראתה איך הריטלין עוזר לי ומשפיע עליי לטובה. הנוירולוג שבדק אותי אינו חושב כך. הוא חשב שאין סיבה לתת לי ריטלין וריטלין זה סמים שנותנים רק למי שצריך. יש לציין שבהלך הבדיקה הנוירולוג לא שאל אותי שאלות בכלל ולא הסתכל לי בעיניים. הוא הסתכל רק על המבחן.

אני עדיין לא יודעת כיצד להתייחס להפרעת קשב וריכוז. כרגע אני מתה על הריטלין. אבל אין ספק שמי שמשתמש בזה חייב לראות איך זה משפיע עליו ולהיות בעל מודעות עצמית גבוהה. ובכל זאת יש לי כמה מטרות בפוסט הזה: להציף את התופעה של הפרעת קשב וריכוז הנמצאת אצל הילדים או יותר נכון אצל הילדות החולמניות. הן לא עושות רעש בכיתה ולכן אף אחד לא שם לב שיש איתן בעיה. אם לא מטפלים בזה בגיל צעיר זה יכול לצוף בגיל מבוגר. בנוסף, יש תמיד סטיגמה בנוגע לכדורים. ואני אישית חושבת- אם זה עוזר, אין סיבה לשלול. ואם זה עוזר לי זה לא אומר שהכדור הזה יעזור דווקא לכם. ואולי כל אחד צריך למצוא את מה שמתאים לו: אם זה טיפול טבעי כלשהו שעובד, פסיכולוג או כדור ספציפי שמתאים רק לו. מה דעתכן? מוזמנות לשתף את מחשבותיכן.