באת – פתאום אתה בבית…

יש לך את הכשרון הזה שאני לא יכולה להסביר: לשמוע אותי גם כשאני שותקת. אתה שומע אותי ומערסל אותי לפעמים בחיבוק, לפעמים בשתיקה. אתה מכיר אותי ויודע שאני אוהבת וצריכה כך – בדיוק עכשיו.
כל כך הרבה דרכים יש לה לאהבה – לפעמים השתיקה היא השפה הכי מעניינת ומדוייקת. שווה להכיר אותה ולהנות ממנה. איך מדייקים שפה של אהבה?

בחורה עם מחשב נייד

באת ופתאום אתה בבית…..פתאום אתה כאן – איך כבר הספקת ? איך ידעת ? תגידי, אני מכיר אותך מהיום אתה שואל אותי ושותק.

רק סגרנו את הטלפון והרגשת בקול שלי שאני אוהבת וזקוקה לך עכשיו. הרגשת  שאני זקוקה לך, שתעטוף אותי בחיבוק ותגיד לי  את הדברים הנכונים ולפעמים הדברים הנכונים הם השתיקה. אני יודעת שלא תמיד אתה אוהב לשמוע אותי (וזה בלשון המעטה…..אתה פשוט עדין מולי), שלא תמיד זה נוח לך, שרוב הפעמים אתה עסוק עם ד.  שבתוכך והלוואי שהיית יכול להרשות לעצמך לאהוב אותך יותר (כי בעיניי אתה כל כך ראוי לזה). לא מעט פעמים סיפרת לי כמה אנרגיות גוזלת ממך האינטראקציה עם בני אדם בכלל ועם חברים שהם לא חברים ממש בפרט.
הנה באת, כמה מהר אתה בא כשאני כואבת או כשאני אוהבת ופותח את הדלת בשקט , רואה אותי מתמסרת למוסיקה ופתאום מרגישה את הזרועות שלך מסביבי . לא אומר כלום. רק עוטף ומקשיב לי בשקט. אנחנו בשקט בשקט. אני תמיד תמיד זוכרת את שיחותינו הראשונות לפני המון שנים שהסברת לי את יחסך למוסד החברות. לקח לי זמן להבין למה ואיך.
אתה ממשיך לעטוף בשקט עד שהנשימה שלי עוברת למשהו רגוע יותר, אתה מרגיש את השרירים רפויים יותר והמתח מתפוגג לו. אתה קורא אותי כמו ספר פתוח ואני מאוהבת ביכולת שלך לעשות את זה. אני יודעת שאתה מנסה כמיטב יכולתך והרבה יותר מכך ליצור חדש, לרענן ולשמר את הקשר המיוחד שנרקם ביננו (עבורי הוא תמיד מיוחד מאד, מלא אהבה וחמלה גם אם אתה לא מבין איך ולמה…).
ד. יקר שלי –  אתה הרי יודע שאני הרשיתי לאנשים מסויימים לחדור לחלקת אלוהים הקטנה שלי, אתה הרי יודע כמה חיללו את הפינה הפרטית שלי. אותי, אולי לכן כשפתאום אני מתנהלת מול יקר שכמוך, שלא רוצה כלום ממני, אלא רק מאפשר לי בנדיבותך הרבה, באוקיינוס של אהבה בתוך כל מערכת האילוצים והלחצים שלך להיות מי  שאני, בלי פוזה, בלי מראית עין, ובלי לחשוב מה יגידו האחרים…..אין ספק שאני חשה אסירות תודה ומשהו שאי אפשר לכמת למילים אפשר רק לעטוף ולאהוב ולהביט לך בעיניים בשקט ולומר לך אני אוהבת, אוהבת כך.

פעם, מאד מזמן אמרת לי שאין לך חברים, שרוב האנשים שמקיפים אותך עושים את זה כי  או כי הם רוצים / צריכים ממך משהו. נורא התעצבנתי – אתה זוכר ? …..כן, אני זוכר אתה אומר לי ואני ממשיכה ומספרת לך שאמרתי בזמנו שאני לעולם לא אבקש ממך משהו, אלא אם יהיה הדבר כרוך בפיקוח נפש.
באהבה שלנו אין שוויון, פעם שלי חודרת אותך ופעם ההיפך. היא ביחד – אתה מרגיש ? אני זקוקה לך בעולם שלי כי התחושה שלי היא שאתה העוגן בתוך הסערה הפנימית שלי, בתוך כל הכאב, בתוך ההתקיימות (אם אפשר לקרוא לזה כך….) הכמעט בלתי אפשרית. אתה העוגן של חיי ושל שפיות דעתי. אתה נותן לי כח בימים סגריריים להמשיך הלאה ולהאמין שיהיה טוב , גם אם לא ברור לאף אחד מאיתנו איך ומתי ואם בכלל.
באהבה שלך אליי אני מרגישה את ההבטחה שלך  שאנחנו בסוף ננצח ויהיה בסדר ואני מאמינה לך…אל תשאל אותי למה –  וזה מה שהחזיק ומחזיק אותי עדיין כאן. נכון, לא ימים פשוטים, אני מנסה למצוא את קצה החוט  ולהתחיל להתיר את הקשר הזה.אתה מחזיק  לי את היד ושותק. תגיד, אתה יודע משהו שאני לא יודעת ?

תגיד ד. -למה לא סיפרת לי שאתה נוסע כי אולי הייתי רוצה משהו….. למה אתה מחייך? נראה לך שזה מצחיק? כן…זה מצחיק יקרה ומיוחדת שלי – אני מכיר אותך מספיק טוב ויודע שלעולם, אבל לעולם לא תבקשי כלום. אנחנו זן אחר. יודע את השני. יודע גם מה את לא רוצה ממני. תחושה של נטו אנחנו זה מה שאני יכול להביא לך – וזו מתנה לא רעה נדמה לי….
נכון שאין לי להציע לך המון דברים כמו שלך יש להציע (עולם ומלואו), אבל יש לי תמיד אותך וזה הכי המון שבעולם. אתה הרי יודע  שבעולם שלי (ששווה הרבה לעניות דעתי….)תמיד תהייה לך אוזן הקשבת, את היד המלטפת, את השתיקה, את כל מה שתבקש ……
תגידי – אתה ככה שותק ומנסח במילים מדודות : מה זה הדבר הזה? אני מרגיש שאת מסכמת אותי. השתגעת? אני יודע שלפעמים את משוגעת, אבל את משוגעת שלי – ואת יודעת מה ? די כבר עם חובת ההוכחה שאת מרגישה . אני לא צריך אותה ולפעמים זה מעצבן אותי. אנחנו הרי יודעים אחד את השני ולא צריך את זה. קודם בכיתי – אתה זוכר?? באת להיות בשבילי הכל – אז תהייה  נחמד אני מייללת…


תגיד לי מותק  מה את רוצה ? את יודעת שאני שונא את אני אוהב – את אוהבת…ואני , כמעט נעלבת אומרת כמו פולניה קלאסית : אני לא אעיק עלייך כאן יותר, אני רק רוצה שתדע שאם יש מישהו בשמיים שאוהב אותי הוא שלח לי אותך שתשמור עלי.  בינתיים, הלוואי שיכולתי לחבק אותך כמו שחיבקת אותי בשתיקה ובמילים שלך – אתה יכול לקטר אבל אתה בסוף בסוף אוהב את זה – קשה לך להודות, אתה אדם מדהים ואיכותי בכל דרך , בכל זוית ומכל פרספקטיבה שאני יכולה להעיד.
אני פשוט אוהבת אותך בדיוק כמו שאתה, כמו שנוח לך, בקצב שלך, בדרך שלך.
טוב, אני שותקת.