באה מאהבה – המפגש השבועי

קישור למפגש של שבוע שעבר.
באחד הפוסטים הקודמים סיפרתי לכם על הלבד שבביחד. קשה לחשוב שגם אחרי שכבר עשית את הצעד –  מצאת זוגיות ואין שמחה ומאושרת ממך – עדיין תהיי לבד. נורא.

להתרגל ללבד

בתגובה לפוסט הזה, מישהי כתבה לי:
מאוד מאוד רצוי וגם בריא ללמוד להיות לבד עם עצמך. גם השקט זה סוג של תקשורת בינך לבינך. את לומדת מה חשוב לך..את לומדת את עצמך..וזו נקודת התחלה טובה מאוד.

העיניין הוא..שמתחילים לאהוב את הלבד הזה. זה נוח. ואז כמו שזה נוח מאוד קשה לוותר על הלבד הזה. מכאן הסכנה של להתרגל להיות לבד.
אז ברור שהתרגלתי! הייתה לי ברירה? אני לא מאלו שקופצים מפרח לפרח ולא חשבתי שאחליף זוגיות ישנה בחדשה תוך שבוע. כשכתבתי על הפחדים כיוונתי בעיקר לחשש מלמצוא את עצמי שוב בזוגיות "מאושרת" אבל בבדידות מזהרת. אז עכשיו,  אולי אני כבר רגילה ללהיות לבד, אבל אני רוצה להיות ביחד.

שלום וצהריים טובים

בדרך ליצירת זוגיות קורה המפגש שלנו עם האחר. ברחוב (זה עדיין קורה?), באתר היכרויות, בפייסבוק, או אפילו בתור לקופת-חולים (יש לי ידיד שהכיר ככה. בחיי).
איך אני מתנהלת במקומות האלו? מה אני אומרת? אולי אני לא באמת נותנת סיכוי להזדמנויות? כאילו משמיים הכל קורה לי בדרך לסדנה.
צהריים של חום ולחות. בוחרת לי אופניים מתחנת התל-אופן. עוברת על כל הזוגות כדי לוודא שבחרתי נכון. מספר 6. ניגשת באלגנטיות – עד כמה שאיפשרה לי החצאית הקצרה – והפתעה! לא תקינות. מה עושים? משחררים? מחזירים? פתאום הוא מגיע, מדווש במהירות ומחזיר זוג ירוק. תגיד, איך מחזירים אופניים שעדיין לא לקחתי? אפילו לא הסתכלתי עליו. שלום גם לך, צהריים טובים, תראי, בעיקרון את צריכה – אופס. צודק. אמרתי לו שאני מצטערת ובגלל שאני בלחץ עם האופניים לא שמתי לב בכלל. למה אני ככה? שאלתי את עצמי. אם אני לא רוצה לפספס הזדמנויות – כדאי שאתחיל לשנות. בתור התחלה להגיד שלום ולהסתכל בעיניים.

אל תפחד מהפחד

יוצאת לדייט. ואין ביננו כלום. אני משוחררת, רגועה, יודעת שאני יכולה להנות מהערב כי אני לא צריכה להוכיח את עצמי. כי אני לא אתבאס אם הוא לא יתקשר למחרת. כי מישהו כמוהו לא ישבור לי את הלב.
ואז אני יוצאת לעוד דייט. ויש ביננו את הניצוצות האלו מהסרטים של דיסני. והוא חמוד אימים ואני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו.
פתאום אני מפחדת; שאני לא ארצה אותו פתאום. שהוא יעצבן אותי. שמשהו שאני אגיד לא יעשה לו את זה. למה אני כל כך מפחדת? ואולי זה בסדר לי לפחד טיפה?
לאביתר יש מילים שנוגעות בי במדוייק. הוא בכלל דיבר על משהו אחר, אבל תראו כמה זה נכון
תן לשינוי לצמוח אל תפחד מהפחד ופחד הוא רגע
זה רגע לפני בין לילה ליום
הפחד הוא שער
הפחד הוא שער.

עכשיו? תפתחו אותו ופשוט תעברו.
[youtube 2kKa9UVSsxs]