כששואלים אותי מה אני אוהבת, תמיד אומר: את הגיל השלישי. אפשר ללמוד מהם המון. לתת יותר, להקשיב.
לפני כמה ימים הראו אותם שוב בחדשות. בודדים.
4 שנים האישה לא ירדה למטה. היא סגורה בתוך הבית. קשה לה לרדת והיא מחוברת לחמצן. בכיתי.
לא מבינה איפה העיריות בסיפור שלהם. איפה אנחנו, החברה, הצעירים קצת יותר, שעוד יכולים לעשות משהו.
לעזאזל! מה קורה לנו? איבדנו צלם אנוש. אני כועסת ובוכה.
באמת לא מבינה. חונכנו על כבוד, על 'והדרת פני זקן'. על לעזור באופן כללי לזולת. מה שאפשר.
אנא מכם, אם יש איש מבוגר לידכם, בשכונה, בבניין בו אתם מתגוררים… תשאלו אותו אם הוא צריך עזרה. תתחילו את השינוי לידכם. אולי… אולי יקרה משהו טוב. הלוואי.
היום יום המעשים הטובים. עזרתי לאישה מבוגרת לעלות מדרגות ולקחתי אותה למקום חפצה. בואו נהפוך את זה לכל יום.
פוסט זה מוקדש באהבה להיא, שהיא סבתא שלי שהיה לה שם חיבה צ'ון צ'ון. להוא, שהוא סבא שלי. להם, שלצערי הרב כבר אינם.
אין יום שעובר שאני לא חושבת עליהם. מעל 20 שנים.
לטובת החיים, עזרו לאחרים.
אוהבת אתכם.
פייסבוק: הילה ליבסמן
באהבה רבה לדור השלישי
בואו נהפוך את יום המעשים הטובים לדרך קבע.

איך הייתה הכתבה?
אוהב0
עצוב0
שמח0
עייף0
כועס0
מת0
קורץ0