בריכה עירונית- אדוה בולה

הימים ימי קיץ. חם בחוץ. וברשת עולות תמונות וסקירות מאד מחמיאות לספר חדש בשם בריכה עירונית. על הכריכה הופיעה תמונה נהדרת שעשתה לי חשק לקפוץ ראש לתוך מים צוננים ולהנות מהקרירות.

שם הסופרת שהתנוסס על הכריכה אפילו סיקרן יותר. אדוה בולה.

אני מכירה את אדוה.

אדוה, עוד בטרם הייתה לסופרת שפרסמה ספרים, היא שחקנית. ומכיוון שכך יצא לנו לחלוק ימי צילום על סט משותף. ידעתי שהיא כתבה ספר בעברה, (דברים שאני יודעת על ר'-לא קראתי), אבל אף פעם לא יצא לנו לדבר על כתיבתה, או על ספרים.

החלטתי לקרוא. אבל מודה שהתאכזבתי מעט (רגע רגע לא להיבהל ולקפוץ למסקנות !) התאכזבתי כשגיליתי שהספר מורכב מאסופת סיפורים קצרים, (אני אדם של ספרי פרוזה אורכים, ובדר"כ לא אוהבת סיפורים קצרים. וגם יש לי תירוץ – אני אוהבת לפתח יחסים ארוכי טווח עם הדמיות שאני קוראת, ועד שאני כבר מפתחת יחסים עם דמיות, בסיפור קצר, הן מהר מדי מפנות את הדרך לטובת דמיות חדשות, וחוזר חלילה. קשה לי הפרידה וההתחלה כל פעם מחדש)

ולמרות הגילוי, ובעקבות המלצות חמות שליקטתי בדרך אל הספר, הבנתי שיש כאן ספר שאני כן רוצה לקרוא.

הספר המקסים הזה הוא משב רוח מרענן בלילות הקיץ החמים.

בולה אוגדת כאן ששה סיפורים, נובלות עדינות ונוגעות ללב, שמרטיטות את הנשמה ומרגשות, ואת כולן היא ממקמת בסביבת הבריכה העירונית והדמיות המאכלסות אותה מדי יום.

משפחה, נשיות, אהבות, חבריות, אכזבות, בגידות, בגידת הגוף, אחורי הקלעים של תעשיית הקולנוע – הינם רק מקצת הנושאים שעולים מתוך הדרמות שמציבה בולה בפני הקוראים שלה.

הכתיבה של בולה עדינה ונוגעת ללב.

התיאורים אף שנכתבים בשפה פשוטה ונעימה נדמים כמו שירה עדינה. פואטיקה במיטבה.

ברגישות נוגעת ללב, ובסיפורים אנושיים על הא.נשים הקטנים של החיים, מצליחה בולה ליצור עולמות מאד לוקליים, תל אביבים מצד אחד, ומאד אוניברסליים ואנושיים מצד שני, שסיפוריהן יכלו להתרחש בכל מקום על הכדור בו חיים בני אדם.

הדמיות מקבלות חיים שלמים על הנייר, (שחלקן מעלות את השאלה המסקרנת, מי מבניהן היא הכותבת עצמה?) מתגנבות ללב הקורא ומשתכנות שם מלוות באהבה וחמלה גדולים. הן מרטיטות ומכמירות לב. את רובן רציתי לעטוף וללוות הלאה בחייהן.

בולה ממקמת כל דמות בעולם שלם ותפור על פי מידותיה.

עלתה בי התהייה, או נכון יותר ההבנה, שדווקא בגלל שהכותבת הינה שחקנית, היא יכלה לבורא עולם שלם לכל דמות בסיפור קצר ותמציתי. אין עודף של מילים או תיאורים ועם זאת הכל מוצג ככה שהקורא יכול ממש לראות ולחוש מה עובר על הדמיות.

כמו בסרט קולנוע מינימליסטי וקצר שמדייק את תמצית הסיפור עד לנקודת הזיקוק שלו בלי רעשי רקע מיותרים.

לפני שאסיים ואשלח אתכם באהבה לקרוא את הספר היפיפייה הזה, אני רוצה להזכיר גם את הכריכה המופלאה של הספר הזה. אחת היפות שראיתי בשנים האחרונות. (עיצוב עטיפה: אמרי זרטל, צילום: Marina Svarbova). עטיפה שלא יכלה להיות יותר מתאימה ממנה לתאר את הנובלות המקסימות שהיא אוגדת בין דפיה. מסוג התמונות שלא הייתי מתנגדת לתלות על הקיר אצלי בבית.

בסיום בקריאה מצאתי גם את הספר הזה בין הספרים המוקלטים ל Icast, בקריאה נהדרת של השחקנית ריקי בליך

[youtube spujuIRyR7c nolink]