בְּלו/דניאל סטיל

ביום השנה השלישי למותם של בעלה מארק ובנה בן ה-3 כריס, אשר נהרגו בתאונת דרכים, ג'יני צועדת לכיוון הגשר בכדי להתייחד עם זכר יקיריה האהובים.
ג'יני מאשימה את עצמה שהיא לא שמה לב לכמות כוסות היין ששתה בעלה באותו הערב במסיבת חג המולד אצל חברים.
מאז התאונה, ג'יני התפטרה ממקום העבודה שלה ככתבת חדשות בטלויזיה.
במשך כ-3 שנים היא עובדת דרך קרן אס-או-אס כלוחמת חירות ונשלחת למקומות מסוכנים כדי לעזור כל 3 חודשים במקום אחר.
שנייה לפני שעלתה על הגשר, ג'יני חשה שיש מישהו מאחוריה, לפתע שמה לב למחסן שירות קטן. היא בטוחה שיש מישהו מאחורי הדלת.

בלו ויליאמס, הפוחד מרשויות הרווחה, אומר לה שהוא בן 16, למרות שלג'יני נראה שהוא לפחות בגיל 12 או 13. היא דואגת לו לאוכל, ואפילו מורידה את מעילה מעליה ונותנת לו כדי שיהיה לו חם.
בלו הציל אותה מהמעשה שהיא תיכננה לעשות – לקפוץ מהמעקה לעבר מי הנהר הקפואים.
ג'יני מחליטה לטפל ולעזור לבלו. היא מעדיפה שהוא לא יגור ברחובות, שיהיה לו מקום בטוח וחם, אך כשהיא צריכה לנסוע לעבודה כלוחמת חירות של קרן אס-או-אס, בלו נשאר במקלט לכמה ימים ואז בורח, וג'יני לא יודעת לאיפה הוא נעלם, עד שהיא חוזרת לניו יורק ממקום עבודתה, ומנסה למצוא את בלו.

אחותה בקי ובעלה אלן, לא מרוצים שהיא לקחה תחת חסותה נער חסר בית, בקי בעיקר צועקת עליה שהילד יכול להרוג אותה בשנתה, ולמה היא בכלל דואגת לו.
בקי ובעלה גרים בבית פרטי בלוס אנג'לס, יש להם 3 ילדים. בקי בנוסף מטפלת באביהם החולה באלצהיימר.
דבר מעברו של בלו, גורם לג'יני להילחם לטובתו.

הספר הזכיר לי את הסרט "August Rush" בגלל הכישרון המוזיקלי של בלו.
האמון של ג'יני בבלו מחזק אותו. הוא מעריך את העובדה שהיא לא נוטשת אותו למרות הכל ודבר זה גורם לו להתקרב ולהיפתח בפניה.
אחרי הכל, "כל מה שילד צריך הוא מבוגר אחד שיאמין בו." (הרב שלמה קרליבך).

סרטיה של דניאל סטיל זכורים לי כשהיה את ערוץ Hallmark, לפני שנסגר הערוץ.

ממליצה בחום.

"… ותחת זאת, הציל אותה ילד חסר בית בשם בלו שעיניו כחולות זוהרות…" (עמ' 32).