מוצאי שבת, סתיו 2014, סחבק עומד מיוזע בגרון ניחר, בהפגנה מול ביתה של שרת המשפטים דאז, ציפי לבני, על מנת שתפעל ליישם את ועדות שניט ושיפמן שהיא בעצמה יזמה להקימן. את ההפגנה ארגנה והפיקה תנועה בשם: "א' זה אבא".
רגע רגע רגע ווואווווווו אאוווווו, עצור בן אדם. ועדת שניט? ועדת שיפמן? "א' זה אבא"? מה זה? מה אתה מקלל? אתה? בהפגנה נגד שרת המשפטים? מה עובר עליך בן אדם? אתה חי בסרט?
אז זהו, שכן!!! ועוד איזה סרט.
[youtube j6G5c8dvvdo nolink]
עכשיו, Rewind חצי שנה אחורה בערך, ואני כל ערב פנוי שיש לי הולך לדבר עם מישהו. חייב לדבר. כמה חודשים (אם לא שנים) שאני שומר דברים בבטן והגיע הזמן לשחרר. אז באחד הערבים, ידידה טובה שלי זורקת לי: צ'מע, אתה חייב לדבר עם בן דוד שלי. אל תשאל, אשתו יום אחד רוקנה לו את הבית וברחה עם הילדים. הבן אדם נלחם בכל הרשויות במשך שנים. אין אבן שהוא לא הפך, אין צד של החוק שהוא לא מכיר. הבן אדם יסודי, חבל על הזמן, אתה חייב לדבר איתו. הוא יעזור לך.
נראה לכם שהתקשרתי אליו? מה פתאום! אני צריך את זה? אנחנו לא בנויים למלחמות. אנחנו כבר נסתדר. יהיה בסדר. קצת נעקם פרצוף, בטח נעקם גם ת'אף ונעבור את זה. אז זהו, שזה לא כ-ל כ-ך פשוט. אחרי כמה שבועות התקשרתי אליו, נו מה? בן אדם זר לחלוטין שתבינו. דבר ראשון הוא שאל אותי: אתה רואה את הילדים? מספיק זמן? יופי, אז דבר ראשון הרווחת. מה? אני שואל אותו, אני לא מבין. מז'תומרת? ברור שאני רואה את הילדים, אני אבא שלהם. ואז התחלנו לדבר קצת יותר על ההסכם, מזונות, מדור, מחציות וכל החרא הזה. (והאמינו לי, זה באמת חרא). באמצע השיחה הוא זרק לי, אחי, יש איזה קבוצה בפייסבוק, "א' זה אבא". תתחבר. אולי תבין קצת יותר. וככה הגעתי אל הקבוצה: "א' זה אבא".
או קייייייי, אז מה זה? מי אלה? טוב, אפשר למלא על התנועה הזו הרבה מילים, בגדול, אבל ממש בגדול, זו תנועה שחרתה על דגלה לקדם את מעמד האבות והילדים בישראל ולהביא לשינוי המדיניות החברתית, לקראת השגת שוויון מלא בין המינים במשפחה, לאחר פרידה ו/או גירושים. ואם תכנסו לדף שלהם, תגלו עוד הרבה.
אני רציתי אבל לספר על הזווית האישית שלי, מה הקבוצה עשתה בשבילי, בשביל חלקת האלהים הקטנה שלי.
אז דבר ראשון ולפני הכל, יש בקבוצה הזו המון המון פרגון, עזרה הדדית, אוזן קשבת והבנה. אין ספק שהביטוי: "זר לא יבין זאת" קבל משמעות חדשה בחיי, ובקבוצה הזו אין זרים מהבחינה הזו.
דבר שני, ולא פחות חשוב, קבלתי המון פרופורציה. רק לאחר היכרות עם מושגים כמו תלונות שווא (כולל מאסרים), ניכור הורי, סיפורי הוצל"פ, פקידות סעד מוטות ועוד כהנה וכהנה אני חושב לעצמי What the Fuck! באיזה מדינה אנחנו חיים? בנקודה זו הבנתי לגמרי את מה שהבן דוד ניסה להגיד לי. אבות לא רואים את הילדים שלהם. אבות נפגשים עם הילדים שלהם שעה בשבוע במרכזי קשר בנוכחות פקידות סעד כאילו היו אחרוני העבריינים, אבות חווים קללות ונאצות מהגרושה, מבן זוגה החדש, ממשפחתה, והכי גרוע, מהילדים המוסתים שלהם. הזוי. פרופורציה. ואני מודה על כך שאני רחוק מסיפורים כאלה מרחק רב, רב מאוד, אני נמצא עם הילדים כמעט מחצית מהזמן על בסיס קבוע, בתקשורת די בסיסית עם הגרושה, אבל עדיין תקשורת נורמטיבית.
גם ברמה החברתית הקבוצה נתנה לי הרבה. הקבוצה הזו היא קרקע פוריה לפעילויות, טיולים, מסיבות, הרצאות ועוד ועוד. פעילויות שבחלקן אפילו השתתפתי.
מה עוד קבלתי מהקבוצה? אז ככה. תקופת חגי תשרי, שנת 2014 הייתה תקופה מאוד מאתגרת בשבילי. הרגשתי שאני במלכוד בכל מה שקשור לעניינים המשפטיים. הרגשתי שאין לי על מי לסמוך. ושוב דרך הקבוצה הגעתי בדרך לא דרך אל יעוץ משפטי, חינמי, אצל עורכת דין נטולת אינטרס שיישרה אותי ונתנה לי את מה שצריך. אלופה!
את האמת, קיצרתי ויש לי עוד הרבה סיפורים אבל נראה לי שחפרתי מספיק, לא? (נשאיר משהו לפוסטים הבאים)