גישת המטאיזם מאמינה שהעולם אינו אלא "מציאות הולגרפית" = השתקפות מדויקת, הולגרמה הרוטטת את מצב הצבירה התודעתי שלנו. גם אנשים שאנחנו אוהבים וגם כאלה שאנחנו סולדים מהם – מהווים השתקפויות שלנו עצמנו, הולגרמה לתכונות שאנחנו רוצים להעצים בעצמנו, או לחילופין להדחיק…
קצת על הרגש המתוק הזה שנקרא התאהבות…
כדי להבין מה בעצם קורה ברגע המדהים הזה של פרפרים בבטן וכיצד התאהבות מתרחשת, צאו איתי למסע קליל בנבכי המוח האנושי. ישנם שני חלקים הרלוונטים לעניינו: מוח הזוחלים – החלק הפרימטיבי ביותר במוחנו. הוא ידוע גם כ"מוח הלטאה" מכיון שכל הזוחלים חולקים את החלק הזה האחראי על רבייה, הגנה ופעילויות בסיסיות כמו נשימה, אכילה ושינה. מוח הזוחלים ממוקם בגזע המוח וקובע את תגובתנו האוטומטיות. לעומתו המוח המודע, הנמצא בקליפת המוח, אחראי על התודעה המפותחת ותפקודי החשיבה.
חשוב להבין כי מוח הזוחלים יודע למיין אינפורמציה בצורה גסה מאד. הוא לא יודע להבחין בין שכן-חבר קרוב-דודה -אמא. הוא רק יודע להבדיל ולהתכונן לקראת סכנה-משיכה-תקיפה וכדו'. כך יתכן מצב בו נראה אדם מסוים שמזכיר למוח הזוחלים את הגננת הנוראית מגן חובה, ולכן ישר יישדר סימני התראה. או הפוך, אשה מסוימת תזכיר לנו את אמא, ומיד תייצר אצלנו הפרשה של בטחון ומשיכה. פרט נוסף שחשוב לדעת לגבי מוח הזוחלים: אין לו תחושת זמן. כל מה שארע בעבר- נצרב ונשאר בתוכו, מבחינתו המידע חי ומתקיים עד לרגע זה והוא ישאף לחזור ולשחזר את אותן תחושות ורטטים שהוא מכיר מילדותו.
ואיך כל המידע הזה קשור לזוגיות ואהבה?
ד"ר הרוויל הנדריקס (לבסוף מוצאים אהבה. שיטת האימאגו ועוד…) מוכיח בגישתו כיצד הבחירה שלנו בבני זוגנו נובעת לחלוטין ממוח הזוחלים.
אנחנו יכולים להמצא במרחב מסוים עם אנשים רבים, עשרות ואולי אף מאות. יחד עם זאת לא נתאהב בכל אחד, אף רחוק מכך. אנחנו לכאורה מאד "בררניים" כשמדובר בהתאהבות. במקרה הטוב המוח שלנו יתביית על אדם אחד בתוך כל המולת האנשים ויחוש רגש של כמיהה להתקרב ולהכיר אותו. אכן בררנים, אך למשהו מאד מסויים: לא לבחור הכי חתיך, ולא לבחורה הכי סקסית, אנחנו מתאהבים באדם שיש לו מערכת תכונות חיוביות ושליליות הזהות (או דומות ביותר) לתכונות ההורים שלנו!
כן. כן. כאשר יגורנו – בא… אנחנו נשבעים לא להתחתן עם ארכיטיפ ההורים שלנו, מחפשים נואשות אחר ההפך הגמור… אך ללא הצלחה. מאחר ומוח הזוחלים לא יודע לעשות הפרדה בין אז לעכשיו, בין "בן הזוג" לבין ההורה, הוא תר אחר נוסחה מתמטית מדויקת כדי לברוא מחדש את הילדות המוכרת. במילים אחרות, אם חשבתם שהתאהבתם בבן זוגכם כי הוא חכם ומצליח, או תהיתם אם בת הזוג שלכם נבחרה בשל גזרתה הנאה, טעיתם!! בן או בת הזוג שלכם נבחרו כי מוח הזוחלים שלכם לא הבדיל בינו/ה לבין ההורים שלכם… הוא חיפש בקפידה "מישהו לרוץ איתו" ולשחזר באמצעותו את ההסטוריה, כדי שתוכלו לרפא את פצעי הילדות…
לרפא את פצעי הילדות
החיפוש אחר זוגיות משקף כמיהה ילדית של התודעה להביא ריפוי לעצמה, כלומר, לשחזר את פצעי הילדות ולרפא אותם. המוח מתקבע ו"מתאהב" במקום המדויק בו הוא מוצא פוטנציאל לריפוי. ילדה שגדלה בבית קר בו “חום” זה רק שם של מחלה, הגיוני היה להניח שתימשך לגבר חם, עוטף ומחבק שיעניק לה את כל מה שלא קיבלה, אך בפועל, גבר כזה יידחה אותה, היא תראה בו “חלש אופי” ומחזר אובססיבי. כנ”ל לגבי ילד שגדל בבית עם אמא שתלטנית, על אף שההגיון אומר שאת אהובת לבו ירצה רכה ונשית, במציאות ,תת המודע שלו יימשך לאשה חזקה ורודנית , לפחות כמו אמו.
תת המדע שואף תמיד לשחזר לעצמו את חווית הילדות המקורית, לייצר מצע דומה ככל הניתן לזה שהוא מכיר, ודווקא ממנו לקבל את הריפוי. אנחנו ניגשים אל הזוגיות מתוך הנחה לא מודעת שבני זוגנו יפצו אותנו על העוולות והקיפוח שחשנו בילדותנו. וכאן מתחילה הבעיה.
קצת על המכניקה של האהבה
בתחילת הקשר, כאשר אנחנו בשלב ההתאהבות הראשונית, הגוף מפריש הורמונים המעניקים תחושת אופריה וכימיקלים שנמצאו כמגבירים את הדופק ואת המרץ ומעניקים תחושה של התרוממות רוח. בשלב זה הזוג המאוהב רוצה לבלות כל שניה פנויה יחדיו, חורז שירים ומשקיע את מיטב מרצו בכרטיסי ברכה קיטשיים מעוטרי לבבות אדומים. אלא שאחרי זמן מה, ההורמונים שוכחים וההתלהבות מתפוגגת, מלחמות ומאבקים מתחילים לצוף ונראה כי האסטרטגיה והחיפוש אחר אהבה – עלו בתוהו. אנחנו מתמלאים בתחושת כשלון ומתחילים לתהות שמא “זה לא זה”. בני הזוג שלנו, על אף היותם מודעים לצרכים שלנו (“עשרות פעמים אמרתי לך שאני בסה”כ צריכה חיבוק ומילה טובה”… “בכל יום אני מזכיר לך שאני שונא שאת מבקרת אותי כמו אמא שלי” וכו’ וכו’) מתעלמים מצרכינו. מה שגורם לנו להרגיש פגועים, מאוכזבים ואפילו כועסים על ההתעלמות המכוונת מצרכינו. בשלב זה הזוגיות הופכת לסיר לחץ אימתני, כל אחד מצידו מנסה “לאלץ” את בן הזוג לנהוג ולמלא את מבוקשו, משחקי כוחות, שליטה ועוד. האהבה מתחלפת בכאב אחד גדול, אנחנו מונעים מבני זוגנו אהבה, הנאה ואפילו סקס, בכוונה תחילה, בתקווה שאולי זה יגרור אותם לשינוי. אבל בפועל אנחנו רק טובעים בלופ שירחיק אותנו עוד ועוד מהריפוי המיוחל…
אז מה בכל זאת הפתרון?
זוגיות מודעת עפ"י תפישת המטאיזם – מייצגת זוגיות על בסיס ההבנה כי אין מציאות, כי אם הולגרמה. משמע בן או בת הזוג אינם אלא שיקוף מוחלט שלי.
אנחנו מבינים כי השלימות תגיע אך ורק מתוך עצמנו. אי אפשר לצפות להזנה חיצונית למשהו שלא קיים בתוכנו. אין לנו מה לחפש אהבה "בחוץ", גם לא אצל בן או בת זוגנו. אהבה מתחילה בתוכנו. אהבה – מקורה באהבה עצמית. אף אחד לא יוכל להטעין אותנו באישורים או קבלה, אם לא נאשר ונקבל תחילה את עצמנו. אהבת אמת, לתפישתנו, מקורה בהתאחדות שלנו עם עצמנו. שום “חצי אחר” שלנו, לא משנה כמה קרוב או אהוב לנו, לא יוכל לספק את תחושת האחדות כמו שנוכל לחוש באיחוד עם עצמנו. ככל שנלמד לאהוב ולקבל את עצמנו, על מכלול פגמינו וחסרונותינו – נוכל לאהוב את האחר, ולזכות לאהבה כהשתקפות, כמו מחזיר אור.
הגיע הזמן לאהבה?
מוזמנים לאירוע פורץ התודעה "לצאת מהמטריקס" הקרוב, לחצו כאן.