את מי את/ה אוהב/ת יותר?

מה יכולות להיות הסיבות שהורים, למרות שיודעים בבירור את המחיר שילדיהם עלולים לשלם על העדפת בן אחד על פני השני, נופלים בפח הזה ?

הבנות לפני שבע שנים בסמינר ב"רטורנו"

ויתרוצצו הבנים בקירבה את בהריון!  היא אמרה לי.

מה פתאום!  מה בגלל שקפה וריח של מרק עוף עושים  לי בחילה את קופצת למסקנות?

היא צחקה, ואמרה, ככה בדיוק היה גם אצלי. אני לוקחת אותך לבדיקה.  והיא צדקה, אמא שלי.

שלל מחשבות ורגשות הציפו אותי אז..

מה פתאום בהריון?  איך זה יכול להיות?  אני ששייכת ל "דור הגלולה",  הריון לא "קורה" לנו, הריון אנחנו מתכננים, והתכנון היה לכשאסיים את התואר הראשון באוניברסיטה.

ועכשיו ימי מלחמה.. ואני לבד.. והוא נלחם בחזית..ומה יהיה אם…? ואני  מרגישה כל כך קטנה בעצמי..

אבדן שליטה. דאגה.  חששות. אלו הקדימו את השמחה , שהגיעה מאוחר יותר ל"מסיבה", ששינתה את סדרי העדיפויות שלי בבת אחת והעמידה אותי בפני עובדה מוגמרת. גירשתי את  המחשבות המדאיגות והרגעתי את עצמי: הכל יהיה בסדר! תעשי שיהיה טוב.

ורבקה?

אצלה זה היה שונה בתכלית השינוי.

היא ייחלה להריון הזה כל כך הרבה זמן, ומשבושש לבוא, התחננה בפני יצחק בעלה שיעתור לאלוהיו, שיבקש בשבילה פרי בטן- והוא אכן נעתר.

מונולוג של רבקה.(תורשומון לפרשת "תולדות"):

גל של אושר הציף אותי משנתבשרתי שהריתי. כמה חיכיתי להריון הזה!

אלוהי יצחק נעתר ואני זכיתי בפרי בטן, וכאילו בשביל לפצות אותי- הריתי תאומים!

אבל השמחה לא ארכה זמן רב. מלבד הבחילות הקשות, וחוסר יכולתי למצוא לעצמי תנוחה נוחה, בעיקר בלילות, העוברים שלי ממש התקוטטו בבטן!

הייתי מניחה את היד על בטני שזזה בפראות מצד לצד, מנסה לדבר איתם, בחוש השביעי השמור לאימהות, להרגיע אותם, להבין מה עובר עליהם,  אבל זה לא עזר.

מעולם לא חשבתי שבשלב זה של ההיריון, עוברים יכולים להרגיש או לדעת משהו, אבל עצמת הסערה שהתחוללה בבטני העידה שיש שם ריב  של ממש!

על מה הם נלחמים?

פחד התעורר בי- אם ככה הם רבים בבטן- מה יהיה לכשייוולדו? האם יריבו כך וימררו את חיינו וחייהם? אם כך- מוטב לי לחדול.. טוב לי באהבה של יצחק אלי ואינני רוצה ששום דבר יפר אותה ויזעזע את הבועה המגינה שנבנתה סביבי. אני, שבאתי מבית מלא תככים ומניפולציות, לא רוצה להביא אל חיי מלחמה ומתח..

הלכתי לדרוש באלוהים  (אם תרצו- צללתי פנימה והתייעצתי עם "ההדרכה הגבוהה" שלי) וקיבלתי תשובה: שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר

רב יעבוד צעיר? מה פירוש דבר?

שהצעיר בעצם יהיה "מעל" הבכור?  שהבכור יהיה בדרגה נמוכה יותר מהצעיר וישרת אותו?

בתור מי שהייתה הצעירה במשפחה זה נראה לי קצת בעייתי. זה לא דבר מקובל אצלנו.

 שמרתי את הדבר בלבבי. פחדתי לחלוק אותו עם יצחק, שמא יצחק לי.

 ברגע שנולדו הבנים חשתי קירבה מיוחדת לצעיר, יעקב , שנקרא כך על שום שאחז בעקב הבכור בזמן הלידה.

הרהרתי  בתנוחה  שלו.  מה פתאום הוא אחז בעקבו? אולי רצה  לאחוז בו ולמנוע ממנו את הגיחה החוצה? או לעכב אותו מלצאת ראשון? אולי כבר הייתה בו ידיעה שהוא רוצה את הבכורה?

ברגע שנחו עיני על פני התאומים רווח לי. הם לא היו דומים כלל. אין סיכוי שאתבלבל ביניהם.

יעקב הזכיר לי את עצמי וקצת את יצחק. היה בו משהו רך, ענוג, תמים.

עשו נראה לי מהרגע הראשון כמו איזה גור של חית פרא, מלא שיער, אדמוני, כמו פרץ של  להבה.

רטטים של אשמה עלו בי על הדחייה שחשתי כלפי בני בכורי שזה עתה ילדתי..

ויצחק, שבלי מילים כאילו חש את מה שעבר בראשי, נמשך מיד דווקא אל הילד האדמוני.

וכך קרה שבעצם יעקב  היה  "הילד של אימא" ועשו היה "הילד של אבא".

זה הסתדר לי יופי. יכולתי להמשיך לאהוב ולטפח את יעקב בלי להרגיש יותר מידי אשמה. נוצר איזון.

יכולתי בשקט ובבטחה לטפח את הייעוד שלו.

וההזדמנות לביים את המציאות כראות עיני לא אחריה לבוא.

כשיצחק שלח את עשיו לצוד לו צייד ולהכין לו מטעמים, ראיתי בכך לא רק הזדמנות אלא גם רמז לכך שיצחק ביקש אותי ללא מילים לקחת  את העניינים לידיים, ולאפשר לו ליהנות ממעמד  של "לא ראיתי-לא ידעתי"..

פעלתי מהר ובמעשיות, העטיתי על יעקב תחפושת עשו (הוא ניסה להתנגד, אבל אהב אותי מידי בשביל לסרב לי) ושלחתי אותו אל אביו העיוור לקבל את ברכת הבכורה. עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי.

רק כששמעתי את זעקות החיה הפצועה של עשו, הבנתי שסכנת מוות מרחפת על ראש בני האהוב, הבנתי את המחיר שיהיה עלי לשלם , להרחיקו מעלי על מנת שהייעוד שלו יתגשם…

מה יכולות להיות הסיבות שרבקה נמשכה לאהוב יותר את יעקב?

אולי יעקב היה  עבור רבקה ראי של עצמה?(החלק התם מחד, כמו הנערה הטובה שמיד השקתה את הזר והגמלים, והחלק הערמומי מאידך, שידע לסחור בנזיד עדשים)

אולי באמת זיהתה בו כוחות והרגישה מחויבת לעזור לו להגשים את ייעודו כנגד כל הסיכויים?

מה יכולות להיות הסיבות שהורים, למרות שיודעים בבירור את המחיר שילדיהם עלולים לשלם על העדפת בן אחד על פני השני, נופלים בפח הזה ?

האם ניתן להימנע מכך? מה דעתכם?

הצילום של @Tiki Ozer

#פרשתהשבוע_בהיבט_פסיכו-רוחני