את מדמיינת/רויטל שירי-הורוביץ
כותרת משנית: לגדול עם אמא נרקיסיסטית- מסע בין תובנות
עריכה: שלומית ליקה.
הגהה: שלומית אייזנמן.
הוצאה: בארניר הוצאה לאור, 2018
122 עמ', כולל: תודות, מקורות ורשימה לקריאה נוספת.
"אנשים בעלי הפרעה נרקיסיסטית אינם מסוגלים לראות את האחר ולגלות אמפתיה כלפיו. מבחינתם על העולם לשרת את מטרותיהם." (עמ' 11).
הסופרת יצאה למסע של תובנות הנוגעות לאמה וההתנהלות שהייתה ביניהן ועם אחיה ואחותה הצעירים ממנה, במסע זה היא מבינה כמה אמה התעללה בה ויותר התרכזה בעצמה. התעללות נפשית. מילים יכולות להיות כואבות וכשזה מגיע מבני המשפחה העוצמות של הכאב רק עולות.
בתחילת הספר, הסופרת חושפת אותנו לרגעיה הכואבים; ההתמודדות שלה מהילדות לגבי אמה, והיחס שהיא נותנת לה, לדוגמה – מסיבה שהיא הכינה "לכבוד רויטל", אבל במקום שירים שהבת שלה אוהבת היא שמה שירים שהיא אוהבת, ולכן רויטל חוגגת בחדר נפרד עם הבני דודים, ואמה שלה חוגגת בחדר אחר.
אז איפה בא הגבול בין אהבה שמחבקת לבין אהבה שפוגעת?
בכל שיחה שרויטל ניהלה עם אמה, אמה היא זאת שמדברת על עצמה יותר מדי, אך נזכרת לקראת סוף השיחה לשאול לגבי ילדיה של רויטל ומה שלומה.
אביה כמעט לא נשמע, גם לא בא לעזרת הילדים כאשר אישתו התחילה לצעוק עליהם.
האכזבה הייתה רבה, כאשר אביה לא בא ולא תמך בהם.
יש מצבים בילדותה, שאימא שלה הייתה אימא כייפית, אך זה יכול היה להשתנות לפי מצב רוחה של האם, היא יכולה להיות אימא שמחבקת מחד, ומאידך לעשות לילדיה את המוות, ולהגיד דברים שיורידו את הביטחון העצמי וישפיעו גם בהמשך חייהם.
"את מדמיינת" – אימא שלה השתמשה במשפט הזה על מנת להכאיב לה ולהשפיל אותה. נכון, הדמיון הוא יקר ערך, אבל הדמיון שייך לכל אחד ואחת, אך הסופרת ידעה שהיא לא מדמיינת ואף נלחמה עם אמה לגבי הטענות שהיו לה לגבי אמה.
בספר היא יוצאת למסע של גילוי ותובנות, ואף קראה את ספרה של קריל מקברייד "האם אי פעם אהיה טובה מספיק?", ובהמשך אף נפגשה עם הסופרת.
הספר מלא בתובנות. ספר חובה.
"אימא העניקה לי יחס שקרוב בהגדרתו לאהבה רק כאשר יכלה לנכס את ההצלחות שלי לעצמה. היא מעולם לא אמרה לי שהיא אוהבת אותי או דאגה להעניק לי הרגשה שאני מוצלחת מאיזושהי בחינה." (עמ' 25).
