ואני עם הדמיון שלי, כבר ראיתי עצמי עם היפה שביפות, אבל, באופן זמני…

בחורה עם מחשב נייד

הי שלום, מה אפשר לומר ליפיפיה מרשימה, שעומדת לה לבד בצד ותוקעת בי מבט, אבל למרות שאני רוצה, אני ממש אחד שנזהר, משתדל לא להגיב, או יותר נכון לומר, אפילו  מתבייש לפנות, אל מי שנועצת בי מבט, בטח אם היא ממש יפיפיה.  מה גם שאיני יודע להיכן זה יכול להוביל, אז מה לחפש צרות במכוון? במיוחד, עם יש לך מישהי שחיה אתך, אבל לפעמים יש והיצר, או הרגש, או תקראו לזה הרצון להיות "שווה" יכול לקבל חיזוק, על ידי מבט כזה מהפנט.., מה גם שהוא מבלי שתרצה, עושה שהאנדרלין שבגופך עולה ועל כל תפקודך משתלט…,

אבל שוב כמו בעוד הרבה מקרים, החלטתי שאני ממשיך בשלי, כלומר אעשה עצמי, כאילו שאיני מבחין במבט שלה, אז החלטתי להמשיך  לי בדרכי, תוך שהראש שלי, למרות שניסה להתרכז באשר יש עלי לעשות, הוא החזיר אותי אליה…

תמיד אני נזכר במשפט שאמרה לי חברה טובה, "תשמע כל עוד אנחנו לא יודעות, אה, אז לא נורא"…  אבל זה היא אמרה, אבל אם להשוות את זה למה שקורה אצלי, אז אצלי, ידעתי תמיד, שמיד יבוא המשפט, "היא או אני, אין אצלנו בשלישיות"… ומיד אחרי זה, אז תחליט…למרות שאני מוכנה לקבל, שהגבר שיצר בורא עולם, הוא לא ממש שונה, מאיזה חיית טרף, היא היתה טורחת להסביר לי ולציין, שזה בעצם, כמו למשל אצל האריה, שבין ארוחה לארוחה, מנסה לצוד עוד ועוד נקבות, שלא לומר, שהוא לא בוחל בשום דבר, כדי  להשיג מטרתו, כאשר השיא בעיני, תמיד היה ויהיה, ההרג של הגורים שעשה "האחר".


מסכנים ,עוד לא הספיקו לנשום את אויר העולם והנה בא לו הקנאי, שכל שהם בקשו, זה לקבל ממנו קצת אהבה ויחד אתו לשחק, אבל הוא מבלי להסס לשניה, מחסל אותם, כאילו שזה חוק כתוב אצל מלך החיות,  אבל זה אצלם, אבל אצלנו? הרי אנחנו בני אדם, בכל מקרה, הרבה יותר מתקדמים, שלא לומר גם עם הדורות, האדם למד לשלוט על יצריו… אבל כן, יש בין לבין מעידות… שהשיא שלהן, זה שאתה לא מבין, למה זה קורה לך,

הרי יש לך משיהי שדואגת וטובה אליך תמיד… ובכלל זה מזל שאתה לא לבד, על כל פנים, ככה למדתי ושמעתי מיספר אין סופי של הרצאות מידיד, אשר כל פעם, את נפגשנו, היה טורח לספר, שפעם בשבוע הוא הולך "להנפש", ככה הוא קורא לזה, אבל "ההינפשות" הזו אין בה כלום, היה מסביר בלהט, כאילו זה היה מאד חשוב לו לשכנע, זה רק יצרים, שעוזרים לך בבית… אבל אותי זה לא בדיוק שכנע, למרות שקשה לראות מישהו, שבאה לו הזדמנות, "לארוחה זוגית" מענינת והוא מסרב, למרות שיש גם כאלו בעולם ואולי, זה ישמע טפשי, אבל גם אני בינתיים, או עד כה כמותם, אבל על זה הרי כבר נכתבו אלפי סיפורים ואולי, גם אני אכתוב משהו, לרגע חשבתי…אבל בכדי שאוכל לכתוב, אולי אני צריך לנסות…כי אם לא, עושים, אפשר לדמיין…

אבל המבט, של היפיפיה הזו לא מש מעיני, פשוט לא ראיתי כלום, רק את הפנים שלה. האמת שגם הגוף ניראה לעיני מושלם, אבל מעולם לא התמקדתי בגוף, אותי תמיד עניינו הפנים. במיוחד, העיניים והשפתיים.

הרי העיניים בעצם אומרות הכל ואם יהיה פספוס, אז יש שפתיים, שמראות אם אתה מדבר, אם מישהי יפיפיה אבל מרושעת, או שיש פה סיכוי לפגוש, מישהי יפיפיה וגם טובת לב…

אבל שוב התגנב לי למוח לשם מה לך? מה אינך יכול לשלוט על עצמך? אבל החלטתי, שלא כל דבר חייבים לממש, באופן בהמתי, מי יודע, אולי יש פה סיכוי למן חברות מופלאה?  לא הכל חייב להיות ישר יחסים אסורים…אמרתי לעצמי וחייכתי, תוך שאני חוזר למקום בו היא הייתה… אבל, היא כבר לא הייתה, נו נפתרה הבעיה, אמרתי לעצמי וחזרתי לעניני, תוך שאני אומר לעצמי, דייייי, שכח מזה.

אבל המוח לא רצה לשכוח, מה גם, שהאמת היא, שאין במבט או שיחה על אה ודע, משהו שניתן לומר עליו, שהוא… בגידה.

אבל סוף סוף חזרתי למכונית ולהפתעתי, ראיתי  פתק על החלון, באופן שלא ניתן להתעלם ממנו. האמת היא, שמיד חשבתי לעצמי, נו, מה כבר זה יכול להיות, אבל כאשר החזקתי בו, שוב הבנתי שבגילי, כבר עלול להיות מאד מסוכן להסתכל, במיוחד על יפיפות מכל מיני סיבות, אבל הפתק ומה שהיה כתוב בו, רק אשרו לי זאת, בפעם המיליון, או יותר…

הי, היה כתוב שם, נדהמתי שלא זהית אותי, אבל היה חשוב לי לומר לך תודה, על הכל, זאת למרות שלא זהית אותי, לבטח חשבת, שאולי ניסיתי להפעיל עליך מבט קסום ומהפנט, אבל זו אני,  שעצרת וסייעת לי להחליף גלגל, לפני כחודש, בלילה זוכר? גם היתה בינינו שיחה נחמדה, שחשבתי, שאולי אפשר שיהיה לה המשך, אבל נעלמת…אך הנה והיות וראיתי, שאינך מזהה אותי ומכיוון, שראיתי היכן החנת המכונית שלך, החלטתי להשאיר לך פתק…וגם מספר הטלפון שלי למקרה שיתאפשר לך, או תרצה להתקשר…

ואני בדימיון שלי כבר ראיתי את עצמי, עם היפה שביפות, אבל באופן זמני, מה גם שהרי הכל עובר, אבל חשתי שאני ממש, כמו עוד איזה טיפש, שמישהי שתקעה בי מבט, אפילו זה היה מבט, מהפנט… מעניין איך הדימיון אצל הגבר עובד… אבל אז נזכרתי, איך בבית תמיד אני שומע, לא רק אצל הגברים המוח עובד שעות נוספות, אבל אצלינו הנשים, הכל בשליטה, אבל האמת שמבלי שיכולתי לשלוט על כך, פרץ לי מן צחוק כזה, שהוא היה, מן שחרור בלתי מבוקר, של גבר עם דימיון מפותח ואומץ מועט, אבל אין מה לעשות, זה מה שיש…