היום אני מעלה את השיר השני בפרויקט השירים שאני עושה לכבוד חודש המודעות לסרטן השד.
הנה השיר של מיכל טורנובסקי:
הָאָחוֹת חִפְּשָׂה וְרִיד וּכְשֶׁמָּצְאָה אָמְרָה לִי:
"אַתְּ גִּבּוֹרָה" וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי כַּמָּה אֲנִי אוֹהֶבֶת.
מֵחַלּוֹן הַמַּחְלָקָה רָאוּ אֶת הַגִּנָּה שֶׁנִּשְׁתְּלוּ בָּהּ צְמָחִים שֶׁפּוֹרְחִים בְּלִי מַיִם.
הָיוּ לָהֶם עָלִים יְרֻקִּים, מְחֻדָּדִים בִּקְצוֹתֵיהֶם.
נִסִּיתִי לְהִזָּכֵר בִּדְבָרִים,
צַלֶּקֶת מְּדֻמְיֶנֶת מְעַטֶּרֶת אֶת רָאשֵׁי כְּזֵר שֶׁל פְּחָדִים,
נִסִּיתִי לְהִזָּכֵר בִּדְבָרִים עַד שֶׁהַכִימוֹ שֶׁזּוֹרֵם בְּצִנּוֹרִית הָעירוּי הַשְּׁקוּפָה יַשְׁכִּיחַ אֶת הַכֹּל.
עָמַדְתִּי בָּאוּלָם שֶׁל הַמַּחְלָקָה הָאוֹנְקוֹלוֹגִית, מַחֲזִיקָה בְּיָדִי אֶת עַמּוּד הָאִינְפוּזְיָה,
לְבוּשָׁהּ שִׂמְלָה יְרֻקָּה וְהָאָחוֹת אָמְרָה לִי:
"אַתְּ גִּבּוֹרָהּ".
מִלִּים, כְּמוֹ אֲהָבוֹת הֵן, כְּמוֹ הֶעָלִים הַיְּרֻקִּים מֵחוּץ לַחַלּוֹן, מְחוּדַדוֹת בִּקְצוֹתֵיהֶן.
(נכתב בבית חולים קפלן, רחובות, קיץ 2018).
