אתרוג עם כל דבר

כשהילה אלפרט הייתה קטנה, היא סחבה מסבא את האתרוג שקנה לסוכות. מאז יש לה רומן מתוק-מריר עם הפרי המופלא הזה

ביום שהשכן שם רעל בצלחת של לייקה, אני ידעתי שזה אלוהים ששלח אותו לסגור איתי חשבון, שהוא נכנס בי בדיוק כמו שנכנס באנשים של סדום, כמו שהטביע דור שלם במבול, ושיש סיכוי שזו רק תחילת העונש, כי עשיתי את הרע בעיניו.

הספקתי לראות את הגוף שלה רועד, את הנשימות הכבדות, לפני שהכניסו אותי הביתה, שם ישבתי ובכיתי עד שנדבק לי הגב לריאות, ונשבעתי בכל הלב והכוח שיותר אני לא אעשה שום דבר רע לאלוהים, ושבבקשה יסלח לי ויעשה שלייקה תהיה בריאה. אחרי חצי שעה, כשההורים שלי נכנסו ושמעתי את אימא אומרת שמוכרחים ללכת עם זה למזכירות, ואיזו אכזריות לשבור ככה לילדים את הלב, רציתי להגיד לה שלהביא את אלוהים לפני המזכירות של הקיבוץ זה מגוחך.

החטא ועונשו

חודשיים לפני ההרעלה סחבתי את האתרוג מהסוכה של סבא. אני לא זוכרת למה עשיתי את זה, אולי מאותה הסיבה שגנבתי פתק מבין אבני הכותל, לקרוא מה בין אלוהים לאדם, לבדוק אם הוא קיים, ואם הוא מעניש. את הפתק לא קראתי מעולם, פתחתי ומיד השלכתי. העונש היחידי שקיבלתי באותו היום, זה שאלוהים לא נתן לי קרטיב לימון כמו שביקשתי בפתק שטמנתי. אולי סתם הוא לא הבין בגלל שגיאות הכתיב, ואולי זו היתה אזהרה בשביל שאני אלמד שלא להתעסק איתו.

בימים הראשונים שמרתי על האתרוג, נזהרת בכבוד השפיץ הגאוותן, בקדושת הפיטם, ורק אחרי שנגמר החג חציתי את האתרוג של סבא בשביל לגלות שבפנים הוא עצוב. שהפלחים שלו חסרי מיץ כמו עוברים שלא התפתחו ועיקר בשרו בקליפתו.

בשר לבן שבורך בבושם נפלא וטעם מריר ממנו רוקחים ריבות נהדרות וקליפות מסוכרות וממנו מפיק עוזי, איש האתרוגים משוק מחנה יהודה את התרסיס שלו שמבטיח נעורי נצח, חיטוי, סגולה לחיים ארוכים גם ריח נהדר.

עוזי, דור שלישי למשפחת רוקחי אתרוגים, לא לבד. אבותינו האמינו שהאתרוג עושה נפלאות להגדלת הזרע הגברי ושאם אישה הרה תאכל את הפיטם, יולד לה בן זכר, אמונה ששרדה שנים ארוכות, ועד היום מעורב הפרי הזה חזק בכל הנוגע לענייני פוריות.

לא תאמינו מה אפשר לעשות עם אתרוג

במאה ה-17 האמינו, שקליפת אתרוג מסוכרת מעוררת תאווה ומצוינת לכבד ולעיכול. יהודי מצרים היו שותים את מעט המיץ שיש לאתרוג להציע בשביל לטפל בבעיות בכיס המרה והכרתי גברת אחת, ממוצא איטלקי, שהייתה משרה קליפות אתרוג בתוך שמן זית ובשמן השתמשה לטיפול בפריחות שמופיעות באזור המפשעה ולטיפול בדלקות אוזניים. בהודו הוא נחשב לפרי קדוש, ביוון העתיקה דחפו את הפרי הזה בין הבגדים בשביל להלחם בעש ובתולדות הרפואה העממית היה לו תפקידים שונים, של סותר רעלים, סם משלשל, מעורר תיאבון, כמטהר לחלל הפה, כמועיל לכליות וכמשכך כאבי אוזניים. בתעשיית התמרוקים רקחו מקליפתו של האתרוג תכשירים לטיהור העור ולהבהרתו. את כל אלה אפשר לקבל בבסטה יפהפייה אחת בשוק מחנה יהודה שם יעמידו אתכם. יצוו עליכם לעצום עיניים, לפתוח את הפה וירססו. עובד או לא, התרסיס הזה מרענן והריח – אלוהי.

האתרוג, שנולד בהודו, היה הראשון מבין ההדרים שהגיע אזור שלנו ואחר כך לאירופה ולאפריקה. לאורך ההיסטוריה וכמעט בכל מקום, הוא שימש לצרכי רפואה ופולחן, בזמן שבמטבח הנוכחות שלו מתרכזת בעיקר בתוך צנצנות המרקחת.

מתכון לריבת אתרוגים

כמו הרבה ריבות גם זו של האתרוג מתחילה ביחס שווה שבין הפרי לסוכר, מה שאומר שעל כל קילו אתרוגים קילו סוכר. על הכמות הזו מוסיפים גם מיץ מלימון אחד וסבתא שלי הייתה מוסיפה גם שני מסמרי ציפורן. מגרדים בפומפייה דקה את הקליפה החיצונית וחותכים את האתרוג לרבעים. מסלקים את הליבה והגרעינים ונשארים עם הרבה בשר לבן עירום וריחני. עכשיו חותכים לפרוסות דקות אותן מכניסים לכלי עם מים קרים למשך 12 שעות במקרר במהלכן מחליפים פעמיים את המים במים טריים. מסננים ומכסים את הקליפות בסוכר ומיץ לימון למשך 12 שעות נוספות. מוסיפים את הציפורן ומבשלים על אש קטנה עד שהסוכר נמס. ממשיכים לבשל ברתיחה למשך כ-35 דקות או עד שהקליפות הופכות שקופות. עכשיו מעבירים את הכל לצנצנות זכוכית, מניחים שיצטנן, סוגרים, והנה אתם אנשים עם מרקחת מפרי מלאה טעם, קדושה וסגולה.

תענוג גדול לאכול ממנה כשהיא מונחת על גבי פרוסת חלה טרייה עם שכבה עבה של חמאה או, כמו שאכלו אצל סבא שלי בבית, בכפית, ישר מתוך הצנצנת ליד כוס תה עם הרבה נענע.

את עוזי איש האתרוגים תמצאו ברחוב האגוז 10, שוק מחנה יהודה, 052-3212615