"אתה לי ארץ אבודה לנצח אך שורשיך" הם בליבי תמיד~

נקרא לו "י" הוא חבר שלי מגיל 15 חוגג יום הולדת ואני חוגגת את הזכרונות המתוקים של "ארץ אבודה לנצח אך שורשיך" הם בליבי תמיד~סליחה
ליורם טהר לב ולנורית הירש המדהימה שגם היא חברה בפייסבוק שלי על שנוי המילים בסוף~

כל פעם מחדש אני נפעמת מהיכולות של פייסבוק לרגש אותי ,וכן  היום זה קרה שוב הסיפור הוא סיפור דיי "פושטי" אז ילדה  בת 15 פוגשת בנער עם טוסטוס בן 16, אפטר שייב של שנות ה70 "ברוד" ילד מתל אביב היפה , ממשפחה טובה  , עם שן קדמית שבורה בנוי לתלפיות חמוד לאללה אבל מה אני מבינה בבנים בגיל 15? ממש לא~ מה שעוד אני לא מבינה זה כמה ילדה בת 15 לא מבינה מי היא או איך היא נראית ,למשל שמטר שמונים שמתחלקים ב60 קג הווה אומר דחלילה, מפגרת עם דמוי עצמי למדרכה! אני מה זה כועסת על המפגרת שהייתי! אההבללה!

 "י"  נקרא לו היה מדהים ,לילד בן 16 היום אני יכולה להגיד לו את זה,  לפני 17 שנה נפגשנו במקרה דרך חברה, ולא משנה שאני לא ממש רואה אותו אבל אנחנו יודעים שאנחנו חברים של ידיעת העבר המשותף שלנו ,למרות שהיה קצר  אך הוא  היה מאד משמעותי, את נפגשת במישהו שמכיר אותך מגיל 15 והוא ואת יודעים שאתם מכירים מ"תחילת הדרך" והיום אנחנו חברים שגאים זו בזה או זה בזו מה זה משנה~

אז הזכרונות האלו דווקא אלו שעושים לי ארץ, הילד על הטוסטוס עם השן השבורה מה היה בדיוק אני לא זוכרת? חוץ מנשיקות  לוהטות בקולנוע ארמון ברמת גן ,איזה ביקור בבית שלהם כשהוא היה חולה בבית, היינו חברים אבל לא ברור לי באם היה ברור לי שאני "חברה" שלו בעצם אני חושבת שהדימוי העצמי הנמוך שלי אז לא איפשר לי לברר את זה בקול רם למרות שממרומי גילי  היום ברור לי שהוא מה זה היה שרוף עלי בדיוק באותה מידה שאני הייתי שרופה עליו שני אדיוטים כנראה~

אבל איך הגענו לפייסבוק ? "י" חבר שלי בפייסבוק, אבל הוא ממש לא אקטיבי ,מין כזה אחד שיש לו דף אבל לא ממש משתמש, אבל כיף ל"ראות" אותו מידי פעם  ,על גבי הדף , שינה תמונה כשהוא היום עם שיער כסוף , חביב לראות ~ בקיצור,  יש לו יום הולדת והוף פייסבוק "הודיעו" לי על רשימת החברים  שיחגגו ימי הולדת השבוע ,והופ "י" בן 55 !! אז שלחתי לו ברכה  שהוא השיב עליה בחיבה ששמורה לנו ,ואני אומרת לכם שאהבה שהיא כמעט בת 40 שנה תשאר  אפילו באם היא בפורמט פסיבי עד הסוף וטוב שכך!

 תודה לאל שיש פייסבוק לשמור ולשמר! שבוע טוב ישראל~

אני פה בת 16 אין לי בכלל תמונות מאז לא היתה לי מצלמה ,החיים אז היו כל כך שונים מזלי שצילמו אותי ונתנו לי את התמונה מהבודדות שיש לי מאז~ אבל פייר אני רואה היום, את המפגרת שלא רואה את עצמה אז~

מילים: יורם טהרלב
לחן: נורית הירש

אני פוסעת חרש בשביליך
אני נוגעת בעשבי הזמן
אני לומדת את כל משעוליך
חונה ליד כל מעיין.
אני הולכת במסע אליך
האדמה עיקשת וצרובה
אני לאט פורחת בין סלעיך
כמו איילה תועה בערבה.

אני יודעת עוד רבה הדרך
אבל אלך בה עד יכלה כוחי
אתה לי ארץ אבודה לנצח
אך שורשיך כבר בתוך תוכי.

תן לי זמן, הושט לי יד,
עד נגלה ביחד את הארץ
אני יודעת עוד רבה הדרך
אך שורשיך כבר בתוך תוכי.

אני מוצאת במסתרי החורש
פינות בן לא דרכה עוד אהבה
ובצילן אפול מוכת סחרחורת:
הזאת הארץ הטובה?
אני יודעת, עד ימי ייתמו
לא לא אבואה עד עמקי ליבך
אך מה יפה הדרך בה השארתי
את פסיעותי שלי על אדמתך

נאוה רייץ
Tel Aviv born , living in the USA since 1982 a mother of two boys Ariel 23 and Jordan 21, will live partly in new york city , Amsterdam and mainly Tel Aviv .after a brain surgery in 2012, early retirement from my line of work as a baby bedding designer at www.navasdesigns.com ,attached to dutch guy Albert ~ ~ love my new life in Hebrew and English~