אתה יודע שאתה רוצה את זה/ קריסטן רופניאן

"אתה יודע שאתה רוצה את זה" הוא ספר שאוסף סיפוריו הקצרים באים מהצד האפל והמופקר של האנושות, הסיפורים מכילים בתוכם מתח שהולך וצובר תאוצה, עלילה מפותלת ודמויות מהגיהינום.

 

אתה יודע שאתה

אתה יודע שאתה רוצה את זה/ קריסטן רופניאן

על הסיפור "טיפוס של חתולים" שמעתי כשהוא הפך לוויראלי – הרשת געשה סביבו ותוך שלושה שבועות הפך לסיפור השני הכי מופץ של הנו-יורקר, הישג יוצא מן הכלל לסיפור שהתפרסם בשבוע הראשון של החודש האחרון של השנה. אני זוכרת שאמרתי לעצמי שאני חייבת לקרוא אותו והתכוונתי כמובן להיכנס לעיתון ולעשות זאת, אבל לא עשיתי זאת כמו עוד מיליון דברים אחרים שאני מתכננת לעשות ולא עושה. כשלקחתי לידי את "אתה יודע שאתה רוצה את זה" הסיפור הראשון שקראתי בקובץ הזה היה כמובן "טיפוס של חתולים" לא התאכזבתי, נדמה לי שהוא הצליח "לתפוס את הרגע" הוא סיפור שהתנקזו לתוכו כל תחלואי העידן הזה. העידן שבו גברים ונשים מתכתבים עצמם לדעת. לומדים להכיר אחת את השני דרך רבבות של הודעות טקסט. הו מה רבה האכזבה, שטקסט לחוד ואישיות לחוד. הנה תובנה לכל בנות העשרים וקצת: נשים צעירות יקרות בתחילת דרככן בעולם המבוגרים,  אנא שימו לב – אם גבר בן שלושים וקצת מתכתב עימכן ללא הפסקה, גם אם הוא משרבט לכן את המשפטים הכי יפים הכי מקסימים הכי מדליקים, התרחקו ממנו, עזבו אותו, מחקו אותו מספר הטלפונים שלכן – אין שום דבר מדליק, מעניין, או בעל משמעות – בגבר בן שלושים שיש לו את הזמן והסבלנות  לחזר אחריכן ברצף בלתי נגמר של הודעות טקסט. תעזבו אותו עכשיו.

"אתה יודע שאתה רוצה את זה", זה ספר שאוסף סיפוריו הקצרים באים מהצד האפל והמופקר של האנושות – אל מול עיננו המשתאות מתרקמים סיפורים שכל פעם מחדש משאירים אותנו קצרי נשימה, נדהמים מול העולם המסויט והאפל שנכנסנו לתוכו. לא מיד אנו קולטים את האופל, אט אט הוא נבנה מתרקם מתעבה וככה בלי שום אזהרה אנו מוצאים את עצמנו עמוק בתוך עולם, אפל שחור בלי שום זכר לאמפטיה שלא לומר אנושיות. הסיפורים מכילים בתוכם אוסף מורכב של אנשים:

*"סרדינים" אם שחוגגת יום הולדת לבתה שבפתחו של גיל ההתבגרות הנוראי. רגע אחד אנו בתוך חבורת נשים אמריקאיות נחמדות וחייכניות שמשוחחות יחד על בנותיהן ושנייה אחרי זה אנו בתוך סיפור אימה של בגידה נטישה וסיוטים. נכון אין שום דבר תמים בחבורת נשים יחד, ועוד נשים מהסוג המסוים הזה – המטופחות עם הציפורניים הארוכות, שום תמימות אין שם – אף לא אחת היא מה שנדמה לנו שהיא. ועדין יום ההולדת הזה, הוא כל מה שלא ציפינו לו, שום דבר לא הכין אותנו לאוסף המאורעות שקורים שם.

* הזוג החביב שמארח את החבר שלהם שעובר פרידה קשה ביותר מבת הזוג שלו בחצי השנה האחרונה, מה יותר אמפטי? יותר  מתחשב? ויותר אנושי? מזוג שמציע לחבר הטוב שלהם את הספה אצלם בסלון בתקופה של משבר –  הסיפור "ילד רע" שפותח את הקובץ הוא סיפור כל-כך מדהים, כל-כך מופרע, שמצאתי את עצמי קוראת ולא מאמינה, קוראת ולא מסוגלת להפסיק לשאוב לתוכי את מנת האימה הזאת שנבנית לאט וביסודיות.

*"הרץ הלילי" המורה המתנדב מחיל השלום האמריקאי, שמגיע לחנך את בנות כיתה ו' בבית ספר רחוק מאוד מארצו שלו, מה שמחכה שם למתנדב שכל כולו כוונות טובות ורצון לתרום לאנושות, ומוצא את עצמו בתוך מסכת אירועים בלתי ניתנת להכלה.

*"בחור טוב" גיבור הסיפור טד, שלרגע אחד אי שם בתחילת הסיפור אנו לגמרי בטוחים שהוא 'בחור טוב' כמו שנדמה לנו שבחורים טובים אמורים להיות וככל שהקריאה מתקדמת הכול מתהפך לנו שום דבר הוא לא כמו שהוא נראה בהתחלה.

אין ספק שקריסטין רופניאן, יודעת לבנות סיפורים מעולים, הסיפורים כולם (הספר מכיל 12 סיפורים קצרים) מכילים בתוכם מתח שהולך וצובר תאוצה, עלילה מפותלת ודמויות מהגיהינום, כל פעם מחדש זה נוחת עלינו, האופל הזה שנדמה שנמצא בתוך כולם. כאילו היקום כולו הוא יקום שחור ואפל.

לא כל הסיפורים הם באותה הרמה יש סיפורים טובים מאוד ויש סיפורים פחות מהודקים, יש סיפורים שהצלילה לתוכם היא צלילה שמשאירה אותנו חסרי אוויר ונדהמים, ויש סיפורים שהם פחות מעניינים ופחות נוגעים בקרביים, אולם בכולם יש כמויות של דמיון ורמזים לאופל, שמשאירים אותי עם רצון עז לקרוא את הרומן שלה שטרם נכתב.

ספר מלהיב ומדליק, כדאי מאוד לקרוא.

מו"ל: אחוזת בית,   מאנגלית: קטיה בנוביץ',  245 ע'

Karen Agmon
ספרנית ומידענית - עובדת כספרנית רפואית בספריה הרפואית המקסימה של תל-השומר. ספרים הם אהבתי הגדולה. karen1@yaar.net https://www.facebook.com/karen.agmon