אתה חרא של אבא

למה בעצם גבר ישראלי ממוצע, חייב להתגרש כדי להבין את משמעות החיים?

בחורה עם מחשב נייד

לכאורה הכל היה בסדר

היינו משפחה חמודה, משפחה יפה, משפחה מאושרת. הכל היה מושלם.

לכאורה.

אימצתי את תפקיד אב המשפחה בצורה יסודית ומעמיקה. עמלתי ימים כלילות לפרנס את התא המשפחתי שלי,  והשקעתי שם את רוב מרצי.

גרושתי היקרה,  אף פעם לא באמת עבדה, בהחלטה אישית שלה.

למדה כמעט כל תחום ותואר אפשרי כדי להכין עצמה לחיים, ומילאה בתוכן ומעשה את כל שאר תחומי החיים, למעט פרנסה.

הילדים גדלו

גדלו יפה. גדלו לידי. לא באמת גדלו איתי.

ההשקעה והאנרגיות שלי הלכו תמיד למרדף אחרי הישג נוסף בעבודה, ואחרי אבן דרך חדשה ומרגשת בקריירה.

הקריירה דרשה אותי. שתתה אותי. פול טיים. ימים רבים במשך החודש ביליתי בנסיעות מסביב לעולם, במרדף אחרי לקוחות.

והילדים. הילדים גדלו. גדלו יפה.

באותם ימים בודדים ששהיתי בארץ, הייתי מגיע הביתה, בשמונה או תשע בערב.

ללא כוונה, וללא מחשבה, הייתי מחמיץ באופן קבוע את שעת הסיפור, את הכנת שיעורי הבית יחד , או סתם אמבטיה כייפית עם הקטנים.

לא מצאתי אף פעם את הצידוק לצאת מוקדם מהעבודה פעם בשבוע , כדי לבלות עם הילדים בגינה, ללכת איתם לחוג, או סתם להשתובב יחד בסלון.

אחרי שבוע מתיש, בחו"ל או בארץ, לחץ בעבודה, לקוחות, מנהלים, ישיבות, עמידה ביעדים – או יותר גרוע – אי עמידה ביעדים, אחרי שבוע שכזה, הדבר היחידי שיכולתי לפנטז עליו זאת שנת צהריים ביום שישי. אלוהים כמה הייתי צריך עוד כמה שעות שינה.

באופן גרוטסקי, שנת הצהריים של שישי, או לחילופין יקיצה טבעית בשבת, כשגרושתי והילדים נעלמו להם לחמי וחמותי, היה הדבר המרכזי שמילא אנרגיה בחיי.

אחת לכמה שבועות, לאחר תחנונים מצד האישה, גרושתי שתחייה, לעיתים מלווה באיומים ולחץ פיזי, הואלתי בטובי לקחת שבת שלמה את הילדים ליום כיף בספארי, או משהו כזה. לא ממש משנה, העיקר שהאישה תהיה מרוצה.

את המורות לא הכרתי, את החברים של הילדים ראיתי פעם בשנה ביום ההולדת, וממש הופתעתי יום אחד שהבן זכה בתחרות שחייה. לא זכרתי בכלל שהתאמן בשחייה. ככה זה שהקרייירה כל כך חשובה לך.

אודה ולא אבוש

אני לא מושלם. לא הייתי אבא מושלם, וממש לא הייתי מציאה בתור בן זוג. חשבתי אז שהייתי חבר טוב, אבל במבט כן לאחור, גם על תואר זה אאלץ לוותר.

למען האמת, אי אפשר באמת להאשים את גרושתי על החלטתה הלא ספונטאנית לשלוח אותי מהבית, ערב בהיר אחד.

כמה ימים קודם, ראינו יחד את הבורגנים, והתחלחלנו שנינו, כמו אולי רבים אחרים, ממשפטה הבלתי נשכח של שרית וינו אלעד "אתה חרא של אבא".

המבט החד שקיבלתי ממנה אותו רגע, היה סימן לבאות.

זכיתי במתנה

היום הדברים נראים כמובן אחרת.

נדמה שתהליך הגירושין, אצלי, כמו אצל רבים ממכריי, סידר את הפאזל, כמו שהתמונה צריכה להראות באמת.

אני מגדל את הילדים.

תענוג.

אני איתם כל שנייה פנוייה במסגרת הסדרי הראייה. אני מופיע לכל אסיפת הורים, נמצא בכל החוגים, קורע איתם את הארץ לאורכה ולרחבה, פתחתי מסעדת גורמה בבית, ואני מבשל להם, שר איתם שירים, וכותב איתם ביחד, סיפורים.

אנחנו מדברים, צוחקים ומתחבקים כולנו, כמעט כל הזמן.

רק תנסו לשלוח לי הודעה לבלקברי בימים שהם אצלי….הוא כבוי.

חפשו אותי בארבע בעבודה בימים שהם איתי…אני לא שם.

אני כאן.

אני אבא.

חדשות טובות…

מקור אנרגיה אמיתי…

אלוהים נתן לי במתנה..

את הילדים שלי!

[youtube WS5Fh9MSa94]