אשת יחסי הדיבור

אני באה בטוב. ככה חינכו אותי. ככה לימדה אותי אימי הטובה.

כשיש קונפליקט, כשנוצר קרע, עמדי על שלך, אמרי דעתך ( ומהר מאד היא הבינה כמה דעה יש לי לומר..), אבל אל תתריסי, אל תדרסי. צריך ליצור בסיס של הקשבה, של רצון טוב, של דיבור בכדי להביא את הצד השני אלייך.

אני באה בטוב. ככה חינכו אותי. ככה לימדה אותי אימי הטובה.

כשיש קונפליקט, כשנוצר קרע, עמדי על שלך, אמרי דעתך ( ומהר מאד היא הבינה כמה דעה יש לי לומר..), אבל אל תתריסי, אל תדרסי. צריך ליצור בסיס של הקשבה, של רצון טוב, של דיבור בכדי להביא את הצד השני אלייך. ואמא שלי הייתה אשפית בלהביא את הצד השני אליה. וכך היה שאנשים היו מתמגנטים אליה, לא רק בשל מראה הטוב וריח גופה המבושם והרענן, אלא בשל דברי הבינה והעצות הטובות שידעה לתת לכל דורש. בעמידה איתנה ועיקשת אך מחבקת ורכה, לא דוקרנית, לא מנגחת. ואני, כאמור, למדתי. או לפחות ניסיתי ללמוד.

ישנו כעס מרעיד אמות סיפים,על זרם הנהר ההולך ומזדהם הפושה בקרב המגזר החרדי, בקרבנו. יש המתקוממים על הטענה כי מדובר בקומץ, אך יש רבים ונאורים במגזר זה, שמוחים בכל תוקף כנגד אותו קומץ מתעוות היורק על ערכי היהדות, על ערכי החברה הישראלית ומאיים על שפיותה. חלקם נותנים זעקתם בקול, חלקם מחניקים פנימה, אך הם קיימים.

וזה השלב לעשות מעשה. טרם יהפוך הזרם הזה, חלילה, לנהר הסוחף אחריו זרמים המזוקקים מזוהמה וטומאה שיהפכו כמותו. הנושא מטריד רבות את מחשבתי הטרודה גם כך וביממה האחרונה, הבזיק במוחי הרעיון. הדבר לו זקוק המגזר החרדי בכדי לשקם מראיתו ותדמיתו, הוא להציב בקדמתו את אותם האנשים המייצגים את הטוב והיפה, את הערכים שבשמם הוא מתיימר לפעול : אהבת חינם, עזרה לנזקקים, גמילות חסדים, דרך ארץ..

המגזר החרדי זקוק לביקור של אשת יחסי הדיבור.

אולי אהיה זו אני, אולי מישהי אחרת. אבל דווקא בשל המצב, זו צריכה להיות אישה. אישה שתזכיר לאלו ששכחו, או מתכחשים לגאונות האלוהית שעמדה מאחורי בריאת אדם וחווה. בריאה שהולידה את יצירת הריקוד האנושי הנצחי בין שני המינים השונים.

ואתם יודעים מה, בכדי שלא איחשד ביומרה כמי שבאה מן המגזר החילוני, ולמען הגילוי הנאות, אומר כי גם בינינו יש קיצונים, גם בינינו יש "אחים חורגים" עם לשון ארוכה ונגועה ולכן אולי ארחיב את משרתה של אשת יחסי הדיבור או שאוסיף עזר כנגדה בכדי שתעזור לה ליצור אמנה מהימנה.

אשת יחסי הדיבור תיצור אמנה לדו שיח חברתי של המגזר החרדי מול המגזר החילוני, אשר ינסה למצוא את נק' ההשקה בין שלל אי ההסכמות, מתוך ידיעה שיש לגיטימציה לאי הסכמות כל עוד נשמר הכבוד ההדדי, הסולידריות החברתית וקבלת השונה. שתי דוגמאות לנושאים החשובים לדיון לטובת יצירת האמנה:

אישה-אישה, גבר-גבר

נכון, שני מינים שונים. על הגבר להיות גבר-גבר ועל האישה אישה-אישה. לכך אני מסכימה בכל פה ואל תנופפו לי בשום דגלים. כי אני פמיניסטית ואף אחד לא יאמר לי מה לומר ואיך לעשות, אבל עוצמתה של האישה היא לא מתוקף רצונה להיות גברית, עם התנהגות כוחנית ומסוקסת אלא מתוקף היותה אישה נשית, מלאת כח, תעצומות נפש וסקסית. עצמאית ובלתי תלותית, אך כזו המעלה על נס את התכונות האלוהיות שהעניק לה האל.  בזכותן הלא, אומר הגבר מידי יום "ברוך שלא עשני אישה".  ומדוע? כי גבר לא יוכל לעמוד בכאבים, בהתמודדויות ובקשיים בהם עומדת האישה בעוד היא מקפידה לשמור על יופייה וחיוכה.

הישארי אישה ואתה הישאר גבר. תוך כבוד הדדי, לא זלזול, לא הכפשה, אלא השבחה.

דיאלוג מקדם ולא "תתקדם"

בואו נדבר, פשוט נדבר. אבל בלי הרמות או הורדות ידיים, בלי הנמכת כיסאות וכן, בואו גם ננמיך ציפיות. אנחנו שונים. לא נהיה מקשה אחת. אבל אנו חיים בחברה אחת, במדינה אחת ולאורם של  אותם ערכים בסיסיים שקבלו אבותינו מידי משה בהר סיני. גם אנחנו מאמינים ש"כבודה של בת מלך פנימה", אך אין זה אומר שעלינו להפנים את הנשיות שלנו, את המראה בו זיכה אותנו האל שלנו ושלכם. לא נתריס, לא נלעיז, לא נלך בחוצות שכונותיכם במראה חשוף לפריצות עיניכם. אתם רוצים להפריד נשים וגברים, טעמכם עמכם אבל, אם במקרה תתקלו בילדה, אישה, חיילת בין אם ברחוב ובין אם באוטובוס, לא תעזו לקלל, לירוק ולחלל כבודה.  ודעו: ביריקה הבאה, האמנה בטלה.

אז בואו נחזור לשולחן המשא ומתן. אפשרי ורצוי. נתווכח, אולי גם נצעק אך לא נקלל, לא נכפיש עוד איש את אחיו,בניו של אותו האל. בואו נשנן ביחד את הדיבר: "ואהבת לרעך כמוך". נשנן יומם וליל, בקומנו ובשוכבנו לישון ובפעם הבאה שנפתח פה לניבול, לדברי בלע, להסתה – תדבק לשוננו לחיכינו.

בואו נלחץ ידיים למרות "מרחק הנגיעה".

"ה' ישמור צאתכם ובואכם מעתה ועד עולם".

המועמדת.