ימי בין המיצרים, כשבשיאם ט' באב, אלה ימים עם נטייה לפורענות. דרמה, קונפליקטים והרבה אגו שחוגג באויר. תוסיפו לזה את חום יולי וזיעת אוגוסט, ותקבלו חורבן אמיתי.
חורבן הבית האישי שלנו אינה עוד מטאפורה, מדינת ישראל 2016, ארץ זבת חלב ודם. ללא הפסקה אנחנו שופכים את דם רעינו. כל רֵעַ שמעז לחשוב שונה מאתנו ישר הופך לרַע בעיננו. ואנחנו? מנצלים היטב את כל הבמות הוירטואליות העומדות לרשותנו, ולא חוששים להתנגח, להשפיל, להגיב עם דם בעיניים. שוכחים שרב הדומה על השונה, גם בקרב הקבוצות שכביכול "מנוגדות" לנו.
את הדבר הבסיסי ביותר אנחנו שוכחים: כולנו אחד. שדה מאוחד המחבר בין כולנו. אותה אנרגיית "מקור" המגולמת בתוך גופים שונים של חומר. "זכר ונקבה ברא אותם"…כל מין והאיכויות של, והשלם? כמו תמיד, עולה על סך חלקיו.
אם נתבונן לרגע בשונים מאתנו, נגלה עד אנחנו דומים. כולנו הרי הורים שרק רוצים בטובת ילדנו, כולנו ילדים שרק רוצים להיות אושרים, אנשים שרוצים לעסוק במה שהם אוהבים ולהנות משפע של הנאות החיים. כולנו בסופו של דבר HUMAN BEINGS. צבעים שונים, עמים, מגזרים, אוכלוסיות, עמדות פוליטיות, נטיות מיניות… בסופו של דבר כולנו חיים את אותם חיים, מוטרדים מאותן בעיות, ורוצים עבור ילדנו את אותם החלומות.
החלוקה לקהילות ותתי מגזרים נועדה לחזק את הקבלה העצמית שלנו ואת חווית האחדות, בה אנחנו לא "שונים", כי אם מוקפים בדומינו. אלא שחלקן הפכו להיות כר נרחב להתנצחות בלי פוסקת, להחלשה עצמית במקום העצמה.
בשל שנאת חינם נחרב בית שני. הבית השני נחרב, כידוע, לא בגלל האויב החזק, אלא בגלל העם החלש. חייליו של טיטוס לא היו מצליחים לכבוש לולא היהודים היו מסוכסכים בינם לבין עצמם, לולא הפוליטיקה פנימית שגרמה ליהודים לחתור נגד בני עמם , לשרוף את מחסני האוכל של העם המכותר בתוך החומות ובכך לאלץ אותם להכנע.
מזמן אלה לא דע"ש או האיום הגרעיני המסכנים את בטחוננו. אלה אנחנו עצמנו. מצבנו החברתי והאנושי שמאיים עלינו בכיליון.
אז מה אני מציעה?
תכל'ס זה לא אני. זה ר' עקיבא, קצת יותר גדול בתורה ומנוסה ממני. הוא אמר את זה ב"הכי קצר וקולע": ואהבת לרעך כמוך. זהו כלל גדול בתורה!
"ואהבת לרעך כמוך". זו דרגה גבוהה של תודעה, המצליחה לראות מעבר לאשליה, להבין כי גם האחר הוא התגלמות של "האני". של הרוח הגדולה. "ואהבת לרעך כמוך" , היכולת להסתכל לכל אדם בעיניים ולראות מעבר לצבע עורו או השקפותיו הפוליטיות, מעבר למשיכה שלו לגברים או נשים, או מעמדו הסוציו-אקונומי. כל אלה רק סממני "האוואטר" שבחרנו לעצמנו במשחק החיים הווירטואלי שלנו. בעוד שהשאיפה הקולקטיבית היא לראות מעבר. להתחבר לרוח, את התודעה המאוחדת.
אני אסיים את הפוסט זה במשימה קטנה. כי ביחד אנחנו נחזיר את הארץ הזו לייעודה המקורי: ארץ זבת חלב ודבש. גן עדן עלי אדמות. ברור לי שאנחנו יכולים. תחשבו כמה קל לחוש את האחדות ברגעי אימה ובימי אבל. הזכרו באחוות האחים, העזרה ההדדית עם כל מפגע טבע או טרור לאומי. את אותה עוצמה של אחדות אנחנו יכולים לייצר גם בטוב. באמצעות "ואהבת".
משימת השבוע: "ואהבת לרעך כמוך"
לתת זה קל. כולנו אוהבים לתת. לילדנו, למשפחתנו, לקיהלתנו. כל אחד והנתינה שממלאת אותו סיפוק. אלא שהמשימה שלנו השבוע היא לתת, להתחשב, לראות את האחר, דווקא ברגעים שהכי קשה לנו. כשבא לנו לצרוח או לתקוף בחזרה. שם בדיוק לקחת נשימה עמוקה, לעצור. ולתת . זה יכול להיות בתור בבנק, בסופר, הבעל שהתעורר במצב רוח מקטר, יוקר המחיה, הילדים בחופשה, או כולם יחד…
גילוי נאות: את המשימה הזו לקחתי לעצמי מתחילת ימי בין המיצרים. כמי שמקדישה את חיי לנתינה ועשייה קהילתית, זה היה אמור להיות לי קל. אבל אני חייבת להודות שהרבה יותר קל לי לטפל בתינוקת במצב אנוש, מאשר לתת למישהו לעקוף אותי בפקק, ועוד לחייך בנינוחות.
כמו שאתם מכירים אותי, בשוטף אני יוצאת מגן עדן מקסימום לסופר או להקפיץ את הילדה לבית הספר… אלא שהשבוע "נאלצתי" מספר פעמים לצאת לעולם, ואפילו לעבור את הקו ה"אדום" (תל אביב-יפו) אם יש מקום שמרתיע אותי ומעמיד בספק את כל ההתפתחות הרוחנית שלי: זה הכביש.
ברגע שמישהו עוקף אותי, מלחיץ אותי בצפצופים שלא לדבר על מילים בוטות, באותו הרגע אני נלחצת ונכנסת למתקפה. לכן בחרתי דווקא שם ליישם את משימת "ואהבת", דווקא כשמישהו חותך או מקלל אותי , המוח שלי מזכיר לי את מילת הקוד "ואהבת"! המשימה היא לראות את הפרצוף הזועם שלו, לקחת נשימה, ולדמיין במוחי, ממש לחוש ולהתחיל לראות את תוי פניו משתנים, הוא כבר לא הערס העצבני שהרגע הטיל ספק במקורה של אמי, מתחת לחזות הזו, למעטפת האשליה, הוא בעצם אח שלי. בשרי ודמי.
לא פשוט. אבל בהחלט ישים.
צפו לרגעי הארה. בכל פעם שתצליחו להתחבר לחווית "אחדות" אתם תרגישו איך הלב מתרחב באהבה מטורפת. אתם כמעט תרצו לרוץ ולחבק את זה שהרגע ניסה להרוג אתכם. אם יבוא לכם, אל תהססו. החיבוק הזה עשוי להיות מכונן עבור שניכם.
אתם מוזמנים לשתף את חוויות המשימה כאן בקהילת הפייסבוק של מרחב מודעות. קהילה נטולת מגדרים והגדרות. קהילה שכל מהותה היא מודעות ואהבה.
מוזמנים להעביר את הקריאה ולשתף בין חבריכם. ביחד נעשה אהבה בעולם.
שלכם באהבת אמת, פריידי מרגלית