ארבע מדברות ואחת שותקת

חמש חברות שצמחו יחד משחר נעוריהן , שרו יחד, חגגו יחד, גידלו משפחות, העמידו צאצאים, נכדים, ולפתע – אחת מהן הולכת בדרך כל בשר. הלא יאומן קרה גם קרה.

נשארו ארבע שמדברות והחמישית – כבר שותקת. אבל שתיקתה כמוה כאלף דוברות.

 

ארבע מדברות ואחת שותקת

מאת: גבריאלה אביגור רותם

הוצאת  כנרת זמורה ביתן

הן היו חמש בנות עשרה שנפגשו  ערב אחד ,לאחר צפיה בהצגת "פונדק הרוחות" בתיאטרון הקאמרי בתל אביב, הן פצחו בשירה משותפת משירי ההצגה שזה עתה חזו בה , ונקשרו בקשרי חברות הדוקים לכל ימי חייהן.

ללהקה שלהן הן קראו דוג"ית ( צירוף שמותיהן – דרורה, ורדה , גילדה, יפה ותלמה)  אבל גם כהומאז' לסוג השירים ששרו במופעיהן הרבים ("דו-הוגית שטה מפרשיה שנה-יים…).

אמנם כבר עברו שנים רבות מאז הפסיקו את הופעות הלהקה, אבל הן תמיד נשארו ביחד (או לפחות כך חשבו חלק מהן). שלוש שנים עברו מאז הלכה הראשונה – דרורה – לעולמה ופתאום הן נדרכות – המוות כבר בפתח.

גם חברה נוספת, תלמה, חולה במחלה סופנית ומאושפזת בהוספיס ואחר כך חוזרת לביתה לטיפול הוספיס-בית. החברות לא חוסכות מזמנן ומרצן ועושות הכל כדי להקל על סבלה של חברתן ומנהלות משמרות ליד מיטת חולייה. ואז, תוך כדי שיחות והבהרות ועובדות נסתרות מתגלה אמת קצת שונה מהאמת שהן חיו בה עד אז.

הסיפור מרגש מאד וכתוב בצורה רהוטה. כה רהוטה שאין סימני מרכאות בתחילת שיחה או בסופה. וכך אנו זורמים ביחד עם הדוגית ("החסרה") במחוזות החיים , הפילוסופיה, ארץ ישראל , החלוציות והזיכרונות.

" את היית מסוגלת לעזוב את הסלון עם הווילון והפסנתר וללכת לסלול כביש טבריה – צפת ? …

אני לא הייתי מסוגלת וגם לא אף אחד מהמשפחה שלי, היא עונה לעצמה, כולם נשארו בסלון עם הפסנתר והלכו בשואה…אם הם היו מוכנים לאכול חצץ. אולי היתה לי משפחה "

 ספר נעים ואינטליגנטי על חברות, אהבה, מסירות אבל גם על פחדים מהזיקנה, מהמוות ומהצע

נקרא כספר דיגיטלי באתר אינדיבוק.

לקריאת הפרק הראשון ולרכישת הספר

https://bit.ly/2Tgzd4D

 

מרת נחת
זוכרות את מר שמח וחבר מרעיו, אז אני נשואה למר נחת, ולכן אני נקראת מרת נחת.