אין לי זיכרונות ילדות רבים, ומגיל הגן יש לי זיכרונות בודדים, חלקם עצובים וקשים כמו היום בו שברתי את היד. ואחרים מציקים כמו היום בו גרמתי לדני לפתוח את המצח. אבל ישנו זיכרון אחד, חזק אחד וברור, ממשחק אחד פשוט ומהנה, שנראה שכבר ארבעים שנה לא ממש השתנה.
בזיכרון שלי, כל ילדי הגן בחצר הגן עומדים מסביב גיגיות פלסטיק עגולות. גיגיות שמלאות מים וסבון. ואנחנו כולנו שקועים בתענוג של קיץ. שופכים מים ממלאים בקעריות, בקבוקי שמפו וכוסות ישנות. וזה לא סתם שזיכרון ילדות זה נחרט בי כל כך חזק. ואין זה מקרי שמכל המשחקים ששיחקתי בגן, דווקא את המשחק הפשוט הזה אני זוכרת. וגם אין זה מפתיע שעד היום בגנים רבים עדין נהנים ממנו ילדים וילדות בכל קיץ.
מה יש בו במשחק הזה שכל כך מהנה, איך גם היום בעידן הטבלט והצעצועים הצבעוניים, שעדין שובה את הילדים למשחק ארוך ושמח? אני חושבת על מה ששימח אותי במשחק. ורואה שלמרות כל התחכום הקדמה גם היום אותם דברים מושכים את הילדים. בבסיסו של דבר עדין אותם הדברים מפעילים אותנו. אותה סקרנות מניעה אותנו. ואני לא נגד טכנולוגיה, מדיה ונצנצים. אבל תמיד כדי לשלב. ישן עם חדש , מהיר ואיטי . מורכב ופשוט .
אני חושבת שהמשחק הזה מכיל בתוכו כמה עקרונות פשוטים שהופכים אותו מהנה ומפתח ולכן שווה ביותר להפעלה.
קודם כל, יש בו משהו שכמעט ונעלם בימינו. הוא משחק עונתי. בשנים האחרונות העונתי כמעט ונעלם. אין פרות עונתיים לרוב אפשר למצוא אותם כמעט כל השנה. גם בדברים אחרים אין הרבה עונתיות ולאורך כל השנה הכל נשאר דומה. זה כמובן נוח וטוב אבל אנחנו מאבדים את הציפייה.
אנחנו כבר לא צריכים לחכות, לצפות. להתאפק . להתרפק על זיכרון מתוק. ולהתרגש כאשר הזמן המתאים מתקרב. יש לאלה כוח גדול . מלבד הלימוד של דחיית הסיפוקים, ההבנה שבחיים לא כל דבר מגיע ברגע שנרצה בו, אבל יש בכוחנו להתגבר ולחכות. מלבד זאת משחקים שמשחקים בהם בשגרה, מתחילים לשעמם. אבל משחק שמופיע פעם בתקופה, מרגש בכל פעם מחדש. בכלל עדיפים מספק מועט של משחקים נגישים לילדים אשר מתחלפים בכל תקופה. מערמת משחקים וצעצועים ענקית הנגישה כל הזמן .
גם אם ילדים משחקים במשחקי מים כל יום השינוי במיקום המשחק ובטמפרטורת המים, ואלמנטים אחרים שאפר להכניס(הוספת קורנפלור, צבע, סבון) הם ריגוש מיוחד. וגם היכולת למשחק ביחד, לחלוק את הצעצועים ללמוד מתצפיות על חברים למשחק. הם התמודדות שלרוב אין באמבטיה הביתית. החידוש הזה הופך את המשחק הזה ממשחק מוכר ושיגרתי למשהו חדש מרגש ומהנה . ואם מזמינים את הילדים להביא צעצועים מהבית, השיתוף הופך מאתגר יותר מצד אחד לכייף וגאווה להביא משהו מהבית ויצור חיבור נוסף בין הבית לגן. ומצד שני הצורך לחלוק אם משהו שהוא שלי אישי עם אחרים, שיכול להיות מורכב עבור ילדים מסוימים.
המשחק הזה הפשוט כל כך, אבל מאפשר למידה רבה. הוא מאפשר למידה של הידרודינמיקה ותכונות של המים. לימוד של פיסיקה של חוקי שימור הכמות והשוואת גדלים. לימוד של טמפרטורות ואפילו מצבי צבירה שונים (אפשר למשל לזרוק לתוך המים קרח קורנפלור, סבון או אפילו ג'לי). אפשר להתנסות ולחקור את המשקל הסגולי ולגלות מה צף ומה לא. כל אחד לפי רמתו ויכולתו . כל אחד לפי מה שמסקרן אותו ומעודד אותו לחקור.
וכמובן אסור לשכוח שמשחק במים הוא חביב מאוד על ילדים, ומאפשר לנו לנתב את חיבת המים למקום חיובי (במקום למשל הצפת השירותים, או הטבעת מוצצים באסלה). ומלמד אותם איפוק ושליטה עצמית, כי אם ישפכו את כל המים בתחילת המשחק, המשחק יסתיים מהר מאוד. וכמובן משחק מקרר ומהנה לימי הקיץ החמים. והנאה היא מטרה חינוכית חשובה בפני עצמה.
אז כמו שאמרתי לא מפליא אותי שארבעים שנה ודבר כמעט לא השתנה . אז תיהנו להשפריץ לשפוך למדוד ולמלא . שנה אחרי שנה אחרי שנה .
